top of page

על הארוטיקה
!גיליון 10 חגיגי

יצירה: רוני מורג
דבר מערכת: גיליון עשירי וחגיגי
חודשיים לפני שחפוז יחגוג את יום הולדתו הרביעי (!) אנחנו גאות ונרגשות להוציא את הגיליון ה-10 שלנו לאור. כל כך הרבה קרה בכמעט חצי העשור שחלף מאז שחפוז נולד ועשה את צעדיו הראשונים בעולם, מלחמה ועוד אחת ואז עוד אחת, מהפכות, תנועות, תמורות, כאב, אושר, פחד, תקווה, ומדינה שלמה שהתהפכה על פיה. בהיבט היותר אישי, גם על כתב העת עצמו עברו לא מעט שינויים, ממגזין תמים וחדש של שתי סטודנטיות לכתיבה, חפוז הלך וגדל לכתב עת ספרותי, הראשון (והיחיד) שבוחר לעסוק בארוטיקה על שלל גווניה דרך המילה הכ
* / אסתר וולק
מָה בֵּין רַכּוּת לְרַכּוּת? אוּלַי הִתְגַּלּוּת, גּוּרֵי לְבָבוֹת, גִּשּׁוּשֵׁי פַּרְוָה בֵּין אֶצְבָּעוֹת, עֵינַיִם בַּשְׂרָנִיּוֹת, לִטּוּפֵי הָרִים מִתְקַמְּרִים לִזְרִיחוֹת, הַבְּדִידוּת הִיא אֵינְסוֹף לַחֶמְלָה, חוֹתֶרֶת כְּמוֹ גַּחְלִילִיּוֹת אֶל קְצֵה הָעֶצֶב, הַדַּחַף לִכְבֹּשׁ רוּחוֹת, לָצוּד אֶת שְׂפָתַיִךְ כְּמוֹ שַׁרְבִיטִיּוֹת בַּשּׁוּנִית, לַחֲפֹן תְּהוֹם בֵּין קְצָווֹת הַכִּלָּה, עַד שֶׁיִּבְעֲרוּ בֵּין רַגְלַי אַלְמוֹגִי הָאֵשׁ, עַד שֶׁיִּתְכַּרְבְּלוּ בֵּינֵ
קשרים / יעל איזנברג
רוֹמַנְטִית אוֹ לֹא אַתְּ תָּמִיד בַּקְּרָשִׁים וְצָרִיךְ לִבְחֹן לָמָּה דָּנִיאֵל בָּאָה לֶאֱסֹף גִּיטָרָה בְּתֵשַׁע אַתְּ יוֹרֶדֶת לָהּ הִיא נִשְׁאֶרֶת לִישֹׁן בַּבֹּקֶר אַתֶּן צוֹחֲקוֹת עַל עַצְמְכֶן אֵיזוֹ צוּרָה יֵשׁ לָזֶה אֵין לָזֶה צוּרָה. מִיכַל וְשָׁרוֹן נַעֲנוֹת לָךְ לְהִזְדַּיֵּן בְּשֶׁקֶט מֵאֲחוֹרֵי בִּנְיָן אַתְּ עוֹטֶפֶת אוֹתָן בִּנְשִׁיקוֹת וְכוֹרֶכֶת אֶת גּוּפֵךְ בְּגוּפָן אַחַר כָּךְ הֵן אוֹמְרוֹת אֵין עִנְיָן אֵין עִנְיָן. סִיוָן מַאֲכִילָה אוֹתָךְ שׁוֹקוֹלָ
*/ טליה מגי זלינגר
רָצִיתִי מְעַט וְלֹא הָיָה לָךְ מְעַט רָצִיתִי לָשֵׂאת אוֹתָךְ בִּזְרוֹעוֹתַי נֶגֶד זֶרֶם הַסְפֶּקוּלַצְיוֹת לֹא בְּקֵשׁתִּי לָדַעַת אִם זוֹ אהֲבָה בִּזְמַן שֶׁהֶחְדַּרְתִּי אֶת רֹאשִי בֵּין רַגְלַייךְ וּמָתַחְתִּי מֵיתְרֵי שְׁתִיקָה אֶל קַרְקָעִית גּוּפֶךְ רָאִיתִי אוֹתָנוּ מַמְרִיאוֹת וְלֹא מִדַּחַף מַרְכִּיבוֹת מַשְׁמָעוּיוֹת חֲדָשׁוֹת מֵחֲלָקִים שֶׁטַעְמָם חוֹפֶּשׁ אֵיךְ שָׁכַחְתִּי לְבַדֹּק אֶת הַשְׁקָעִים בַּשְׁכָמוֹת אֵךְ לֹא שָׁאַלְתִּי אוֹתָךְ אִם אַתְּ פּוֹחֶדֶת לָע
טיטאניק / מורן בייטי טאבלר
לריצ'רד הַלְוַאי שֶׁהָיִיתָ מְאַפְשֵׁר לִי לְבַקֵּר אוֹתְךָ. הָיִיתִי נִכְנֶסֶת אֶל חֲדַר הַבִּקּוּרִים כְּמוֹ שֶׁרוֹז הִגִּיעָה אֶל גֶּרֶם הַמַּדְרֵגוֹת בִּסְצֵנַת הַסִּיּוּם שֶׁל הַסֶּרֶט "טִיטָאנִיק", שֶׁכָּבַשׁ אֶת לִבִּי בִּהְיוֹתִי בַּת שְׁמוֹנֶה, וְצָפִיתִי בּוֹ פְּעָמִים רַבּוֹת מֵאָז. הָיִיתִי פּוֹסַעַת לְעֶבְרְךָ בְּשִׂמְלָה לְבָנָה, וְהָיִיתָ מְחַיֵּךְ וּמְקַבֵּל אֶת פָּנַי בִּשְׂפָתַיִם מִתְעַקְּלוֹת כְּלַפֵּי מַעְלָה, תְּנוּעָה מְלֵאַת יֹפִי, כְּמוֹ שֶׁגַּג מְכוֹ
אַתָּה נוֹשֵׁף עַל פָּנַי אֲוִיר כָּחֹל / חמי טברסקי
אַתָּה נוֹשֵׁף עַל פָּנַי אֲוִיר כָּחֹל וְטַעַם הֶבֶל פִּיךָ מֶנְטָה וְנִצַּת הָרוֹזְמָרִין אַתָּה מְהַפֵּךְ אֶת בִּטְנִי וּפוֹתֵחַ אוֹמֵר לִי– לוּלֵא הַיָּם אֲהוּבִי לוּלֵא הַתְּכֵלֶת לוּלֵא הַמֶּלַח וְהַלִּוְיָתָן יָכֹלְנוּ אוּלַי יָכֹלְנוּ אֲבָל יַקִּירִי מַמְשִׁיךְ וְהוֹפֵךְ בְּמֵעַי לוֹעֵס בְּטבוֹרִי חוֹתֵךְ סְבִיב הַטְּחוֹל בְּסַהַר אָדָם דָּם בְּתוֹךְ גּוּפִי הַפְּנִימִי אֵין וֶסֶת בְּגוּפִי הַפְּנִימִי אֵין וְלַד אֲהוּבִי הַיָּפֶה אוֹכֵל אוֹתִי מֵהַבִּפְנִים לָחוּץ וְ
הסטירה / לני בלה כהן
הוא סטר לה בכל פעם שניסתה להשתלט ולבלוע את הרוק שנזל החוצה מהפה שלה על הזין שלו, משם על הסנטר שלה, ומשם על המזרן הקשיח של חדר בית המלון הוא הזהיר שכך יעשה לפני שהכניסה אותו לפה - בפשטות, בקול יציב אמר מלמעלה: לא לבלוע, אם אראה שאת בולעת, תקבלי סטירה. זה לא היה נורא כל כך, יותר כמו קריאה נינוחה של הורה מקריא לילד שלו הוראות הפעלה של צעצוע שזה עתה קנה לו. ובאמת כך היה. היא ניסתה - בכל כוחה ניסתה - לתת לרוק לנזול ולהינגר, אבל מעת לעת חזק ממנה, דחף הבליעה. ואז היא נחתה עליה - סטי
פֶּתח / אלון בר
זֹאת בֶּאֱמֶת שְׁאֵלָה רְחָבָה כַּמָּה אַהֲבָה הִיא פֶּתַח אוֹ שֶׁ אַתָּה בּוֹחֵן לִי אֶת הַחֹר וְטוֹעֶה אֲנִי מְצַחְקֶקֶת, נִחוּשׁ רַע, אֲבָל מֵאָז יָצָא מָתוֹק, מָתוֹק, מָתוֹק הוּא לִיפְּסְטִיק הַדֻּבְדְּבָן וַ־ אֲנִי נוֹשֶׁכֶת, שְׂפָתַי מְלֵאוֹת וְ־ אֶצְבַּע מוֹרָה וְאַתָּה מְפַסְפֵס, בְּכַוָּנָה אֲנִי חוֹשֶׁדֶת זוֹהִי סְדוֹם אֲנִי מִתְלַבֶּטֶת אִם לְהַפְשִׁיר וּ־ מֶלַח, מֶלַח, מֶלַח גַּס לְבִשּׁוּל אֲנִי מְלַקֶּקֶת מֵהַשַּׁיִשׁ הַוְּרַדְרַד אַתָּה דּוֹחֵף לִי אֶצְבָּ
סילביה / ניצן מינץ
1 אֲנִי וְסִילְבִיָּה גּוֹנְבוֹת חוֹבֶרֶת פְּלֶיְבּוֹי מֵהַחֶדֶר שֶׁל אָחִיהָ הַגָּדוֹל שָׁדַיִם כְּבֵדִים וְרַגְלַיִם אֲרֻכּוֹת נִּמְתָּחוֹת לְאֹרֶךְ שְׁנֵי דַּפִּים 2 בַּבַּיִת שֶׁל סִילְבִיָּה יֵשׁ רֵיחַ שַׁמְנוּנִי וַעֲרֵמָה שֶׁל מְלָפְפוֹנִים שֶׁמַּעֲלִים עֹבֶשׁ עַל מִשְׁטַח פוֹרְמַיְקָה בַּמִּטְבָּח. הַפֶּה שֶׁל סִילְבִיָּה מֵרִיחַ מְפְלָאק. 3 מֵהַחֶדֶר שֶׁל סִילְבִיָּה שׁוֹמְעִים אֶת הַמְּכוֹנִיּוֹת זָזוֹת בַּחַנְיוֹן הַגָּדוֹל וּמֵעַל הַכֹּל, רִיקִי מַרְטִין מְלַוּ
bottom of page
