* / אסתר וולק

מָה בֵּין רַכּוּת לְרַכּוּת? אוּלַי הִתְגַּלּוּת, גּוּרֵי לְבָבוֹת, גִּשּׁוּשֵׁי פַּרְוָה בֵּין אֶצְבָּעוֹת, עֵינַיִם בַּשְׂרָנִיּוֹת, לִטּוּפֵי הָרִים מִתְקַמְּרִים לִזְרִיחוֹת, הַבְּדִידוּת הִיא אֵינְסוֹף לַחֶמְלָה, חוֹתֶרֶת כְּמוֹ גַּחְלִילִיּוֹת אֶל קְצֵה הָעֶצֶב, הַדַּחַף לִכְבֹּשׁ רוּחוֹת, לָצוּד אֶת שְׂפָתַיִךְ כְּמוֹ שַׁרְבִיטִיּוֹת בַּשּׁוּנִית, לַחֲפֹן תְּהוֹם בֵּין קְצָווֹת הַכִּלָּה, עַד שֶׁיִּבְעֲרוּ בֵּין רַגְלַי אַלְמוֹגִי הָאֵשׁ, עַד שֶׁיִּתְכַּרְבְּלוּ בֵּינֵינוּ כָּל הַתַּעְתּוּעִים. זְבוּבֵי חוֹל מְקַפְּצִים בֵּין בָּתִּים, אֵלּוּ שֶׁכְּרוּכִים לִזְרוֹעוֹתֵינוּ כִּמְעַט, לִקּוּיֵי מְאֹרָעוֹת בִּקְצֵה הַמִּלָּה כִּמְעַט שָׂפָה, בִּקְצֵה הַשָּׂפָה כִּמְעַט גּוּף אֶל גּוּף, מִתְאָרֵךְ לָדַעַת, כַּמָּה בֵּין רַכּוּת לְרַכּוּת, אוּלַי לֵב אִישׁוֹן, כַּמָּה אִישׁוֹן לְאִישׁוֹן צוֹלֵל יָתוֹם, וְאֵין לָזֶה אַחֲרִית.