היום, כשישבתי עליך / אילן שיינפלד

הַיּוֹם, כְּשֶׁיָּשַׁבְתִּי עָלֶיךָ, נִפְעַר

כְּכָל הָאֶפְשָׁר, כְּדֵי לְהָכִיל,

כְּדֵי לְהַרְגִּישׁ אוֹתְךָ בְּתוֹכִי,

גָּנַחְתִּי מֵעֹנֶג, וְתוֹךְ כְּדֵי כָּךְ

חָשַׁבְתִּי שֶׁאֶכְתֹּב עַל זֶה שִׁיר,

שֶׁיַּתְחִיל בְּדִיּוּק בַּשּׁוּרָה הַזֹּאת –

הַיּוֹם, כְּשֶׁיָּשַׁבְתִּי עָלֶיךָ.

הַמְּשׁוֹרֵר הַהוֹמוֹסֶקְסוּאָלִי,

כְּכָל סוֹפֵר, מֻכְרָח לִהְיוֹת

תָּמִיד בְּתוֹךְ הַסִּיטוּאַצְיָה

וְגַם מִחוּצָה לָהּ, אוֹ, בַּמִּקְרֶה הַזֶּה,

הַסִּיטוּאַצְיָה הַזֹּאת חַיֶּבֶת לִהְיוֹת

בְּתוֹכוֹ, וְגַם מִחוּצָה לוֹ. אַחֶרֶת

אֵין הוּא יָכוֹל לְהִתְעַנֵּג פַּעֲמַיִם.

פַּעַם אַחַת בְּעֹנֶג הַמִּשְׁגָּל, וּפַעַם

שְׁנִיָּה בְּעֹנֶג הַשִּׁיר.

"מִי לִמֵּד אוֹתְךָ לְזַיֵּן כָּכָה?"

נָאַקְתִי. אַתָּה צָחַקְתָּ.

"זֶה מְחַיֵּב אֶת הַשֻּׁתָּף הַנָּכוֹן,"

הֵשַׁבְתָּ לִי, תּוֹפֵס בְּיָד אַחַת בְּגֵוִי,

בַּשְּׁנִיָּה בְּחֶזִי, מְיַצֵּב אוֹתִי

עַל שִׁפּוּד הָעֹנֶג שֶׁלְּךָ, קוֹרֵעַ אֶת קְרָבַי

מֵרֹב עֵרוּב שֶׁל כְּאֵב וָעֹנֶג.

"כָּכָה אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לִחְיוֹת,"

אָמַרְתִּי, "כָּל יוֹם בְּיוֹמוֹ."

אַחַר כָּךְ סִכַּמְנוּ, שֶׁטּוֹב

שֶׁנִּהְיֵינוּ הוֹרִים, אַף אִם

זֶה מַקְשֶׁה עָלֵינוּ, כִּשְׁנֵי גְּבָרִים

הַמִּתְעַנְּגִים כֹּל כָּךְ אִישׁ

מֵחֶבְרַת רֵעֵהוּ. וַאֲנִי

נָסַעְתִּי מִמְּךָ לְ'רָמִי לֵוִי' כַּרְמִיאֵל

כְּדֵי לְהַקְדִּים אֶת הַקְּנִיּוֹת לְשַׁבָּת.