ארוטיקה בעידן הפורנוגרפיה / מנחם גולדנברג

.1

הפניה לכתוב על ארוטיקה הפתיעה אותי. והרי אני פורנוגרף, כרוח התקופה. ישיר, בוטה, גס, חסר סבלנות, דורש סיפוק, ואם אפשר שיהיה מיידי, מוותר מראש על הסתרות וסודות ודרכים עקיפות. בקיצור מה שאפשר לכנות ׳חסר-תרבות׳. מתבקש להצביע על האופן שבו הדיון אודות ארוטיקה אינו אלא דיון אודות מקומם של הגוף והמיניות בתרבות. אפשר להמשיך ולטעון שהשאלה אודות הארוטיקה, או הסנטימנט שעולה לחזרתה - גם אם תחת ניסוח מחודש - היא שאלה אודות מקומה ומעמדה של התרבות עצמה, עבור הגוף האנושי.

על מקומה ומעמדה של התרבות והיצירה בעידן של המוניות והפקרות.

הארוטיקה, שמתייחסת למיניות, קושרת את התרבות באופן בלתי ניתן להפרדה אל הגוף והיצרים והביולוגיה. ואמנם לא כל פעילות מינית אנושית היא ארוטית, אלא שכל פעילות מינית שאינה יכולה לעבור רדוקציה לגופניות / חייתיות גרידא היא ארוטית. זיקה זו, אל הגופני והחושני, יכולה להוביל אותנו להבחנה ראשונה בין הארוטיקה כ׳מיניות תרבותית׳ ופורנוגרפיה שאינה אלא ׳מיניות חסרת תרבות׳. שני אופני התנהגות של המיני, הגופני והחושני בעולם.

2.

ארוטיקה היא אחות לפורנוגרפיה. כפי שהזמן אח לחלל. למעשה ארוטיקה ופורנוגרפיה הן שתי צורות של מיניות שצמחו בהתאמה לשתי הקטגוריות החושניות (אסתטיות) של הרצון: גירוי ופיתוי. בעוד שהפורנוגרפיה מתייחסת אל מרחב הגירוי (לתגובה), ולפיכך כרוכה בכינון של פרקטיקה, הארוטיקה התמקמה אל מול הפיתוי (לפעולה), בכדי לעורר את ׳הבלתי-מושג׳ ולפרק כל פרקטיקה. כך חולשת הארוטיקה על מרחב התשוקה באמצעות הרגש, בעוד שהפורנוגרפיה, להבדיל, מייתרת את הרגש וממירה את התשוקה בהתמכרות. היא צריכה את החומר - את הגוף. ובעוד שהפורנוגרפיה מבקשת להתבוסס בוודאות המגע, הכאב וההנאה, השפע והריבוי של הנוכח הנקרה בדרכה; מבקשת הארוטיקה להפליג על כנפי הדמיון והעונג אל מול האפשרויות של העתיד-לבוא.

במובן זה נוכל לומר שהארוטיקה מזמנת את הדמיון לעורר את הגוף בעקבות המחשבות, בעוד שהפורנוגרפיה, שמשוקעת בבגוף, כמו מביסה את הדמיון בכדי לעורר את חושניות (גופניות) המחשבה. בהיותה כבולה למפגש הישיר פורנוגרפיה היא תמיד חלקית ומצומצמת, וכפי שרק ידיעה מוחלטת יכולה להיות. הארוטיקה לעומת זאת היא אופן של תיווך והגשה, היא מבקשת זמן ונפש פרשנית בכדי לייצר מרחב: מרחק והכלה (פרספקטיבה וקומפוזיציה), לייצר ולשאת משמעות וערך. ובעוד שהארוטיקה מזמנת את הגוף והמיניות למסע באינסוף אידיאלי, הפורנוגרפיה מציבה אותנו נכוחה אל מול אינספור קונקרטי. שני אופנים של צריכה. תשוקה והתמכרות. כמו שתי צורות של גורל.

3.

המאה ה-20 (גם כנקודת שיא של העידן המודרני) הייתה המאה שבה הוטל הגוף האנושי אל גבולות הניסיון ומעבר. הוא נחקר ופורק והוחלף ושוכפל. הוא עבר השטחה והפשטה לטובת מערכות סימנים ויחסי כוח שמישטרו אותו. הוא התפרץ אל המרחב הציבורי עם מיניות, ועודפות, ויצריות, ומעל לכל נוכחות. הוא הפך לסוגה אמנותית ייחודית: המופע הגופני (פרפורמנס).

הגוף חיבר אותנו לטבע ולעולם וליקום ולרוח. הוא חווה סמים משני תודעה, מדיטציות, וצומות ותזונות. הוא התחבר לטכנולוגיה ושינה את מינו. הוא נסחר והומר. הוא הובל בקרונות למשרפות. הוא עזב את כדור הארץ. והיום אנחנו כבר יודעים, שבכדי לקיים אותו יש להרוס את כדור הארץ. בלימבו הזה של הגוף והתודעה מתנסח הפרדוקס של זמננו. מחד, אנחנו חיים בתקופה שבה התרבות קובעת את הממשות (הקיום), שבה הקיום הוא תרבותי. תקופה נוטפת ארוטיות וזימה, קפלי משמעות וטקסטורות של הוויה; תקופה שעסוקה בטיפוח הנפש ופיתוח הגופניות, בטיפוח המודעות ופיתוח התודעה. יחד עם זאת ובמקביל, זוהי תקופה של גסות רוח, טעם המוני, אלימות ופגיעה שצומחות מכהות ואדישות. או בקצרה תקופה פורנוגרפית. (כפי שתעיד תופעת ׳ספרי/סרטי הארוטיקה׳ - שאינם אלא פורנוגרפיה פחדנית). מנגנוני תקשורת, דרכם נרקמים יחסים, נוקטים ישירות, בוטות ומיידיות כאסטרטגיה להשגת אינטימיות. אינטימיות ללא ביטחון. (כמה לא אנושי יכול האנושי להיות?).

4.

נדמה שהארוטיקה הובסה בידי הפורנוגרפיה, אלא נמצא שהנוכחות בוראת לעצמה תודעה ושפה ותרבות חדשים. ואלו בתורם מצמיחים ובוראים מיני גופים, וחושניות ומיניות. וכפי שתנאי האפשרות החושניים (תפיסת הזמן והחלל) השתנו וממשיכים להשתנו, וכפי שה-״אני״ ו-״הרצון״ השתנו וממשיכים להשתנות, כך מבקשת גם הארוטיקה להבין את עצמה מתוך ומבעד לפורנוגרפיה. כך מבקשים המיניות, הגוף, והחושניות להמשיך להתנסח. חשוב מכך, כפי שתעיד התקופה: ללמוד להתנהג.

החזקה-יחד, התמזגות, זיקה חובקת כל, הם חלק מסימני התודעה החדשה - של ריבוי וסיפוק, של מגע הומאופתי, של מיידיות הולכת ומתרחבת. היקום הוא אני. נוירוזה מתערבלת בפסיכוזה, אובססיבי בהיסטרי, אני באחר, המוכר במוזר. גוף בתודעה. רוח בחומר. היש בנמצא ארוטיקה ללא סוף, ללא הבחנה, ללא טומאה? היש בנמצא ארוטיקה של החומר? ארוטיקה של בריאה? של אמירת הן, של חיוב והוספה תחת התבחנות וגריעה? ארוטיקה ׳פוסט-תרבותית׳ / ׳פוסט-נוירוטית׳?

5.

הארוטיקה כמו מבקשת להפך את הסדר החושני. להקדים מודעות למיניות. להיות למרחב של ׳תודעת המיניות׳. גופניות שהמודעות עוטפת אותה. כמו מים שעוטפים דג. עדות לקדימות זו ניתן למצוא בשלל האמצעים שמאפיינים את הארוטיקה, דוגמת: השהייה, הסתרה, רמיזה, סיפור, מסתורין. אך אולי מעל לכל עידון. נדמה שארוטיקה - התנהגות מינית ארוטית - אינה יכולה לשאת וולגריות. היא יכולה לשאת את מבטו של האחר, את הציבוריות והחברתיות, אך לא את ההמוניות. לא את הפומביות.

ארוטיקה היא בראש ובראשונה פרטית ואישית, כמו אהבה. מוכנה להישאר באנונימיות שלה. מוכנה לקחת את המיניות עד לגבולות מרחב ההכרה, עד לגבולות תודעת הסופיות והמוות, מעבר לאיסור ולחריגה שמארגנים את הדחפים והתשוקות. ובכל זאת ועדיין להיות אופן של הכרה, להישאר בתמונה. בכל זאת להרגיש משהו. להרגיש את הדמיוני. להרגיש את הזמן. כן ארוטיקה נשענת על זמן, שהוא למרבה הצער אולי המשאב האנושי המנוצל ומזוהם ביותר כיום. וככל משאב מנוצל ומזוהם אחר הוא עומד בבסיס של אובייקט, אובייקט של תשוקה שהפך מושא התמכרות, מהות הדברים - substance. דמיון שהפך פנטזיה, וכעת מבקש להפוך לנחלת הכלל: להיות ראוי, לשאת את הבושה, ולמצוא ביטחון באנשים.

תהא זו ארוטיקה שויתרה על הסוד (האגו) אך יודעת לעשות שימוש (הוגן) בשקר: לייצר זמן. להציע דבר כאפשרות שאינה מונחת לשווא. שיש בו עתיד שנוגע בהווה כצידה השני של הנוכחות. אפשרות שיש מי שנושא אותה באופן אישי, רוצה לומר מיני, גופני, חושני. אפשרות חומרית, כזו שיש לה השלכות. שהיא חלקית ומוחלטת כפי שהיא אינסופית ומוגבלת. אפשרות של הישענות ואחיזה בדמיון וברצון - בגוף הדברים. אפשרות של הנאה גופנית ממחשבה: אפשרות מינית של מגע.

התרבות המינית שהתפתחה למודעות מינית מבקשת לחזור ולהיות מינית, חושנית וגופנית. לספק דרכי גישה - מדומיינים כמידת הצורך - לאנושי לחזור ולקחת חלק בעולמו, ליהנות, שוב, מבעד ומעבר לסימפטומים. לפתח ׳הרגלים רעים׳, כדי לתרגל שלא ללמוד מטעויות ולהימנע מהסדרה. לתת למחוות ולתשוקות לחזור שוב ושוב עד שיהפכו להיות הסימולקרות שהן - תכונות של אובייקט - חומרי גלם להתנסויות. לטפח חושניות שתוכל להבחין בין מה שאסור במגע לבין ׳מגע אסור׳. תהא זו בריאה של התנהגות מינית אנושית מתוך הנוכחות והישירות של הדמיוני, בעזרת הגופניות והחושניות של המחשבה.