עכשיו שאת רחוקה / יעל משעלי

לזכר אימי, אליס משעלי

עַכְשָׁו שֶאַתְּ רְחוֹקָה 

אֲנִי רוֹאָה אֶת רַגְלַיִךְ מִתְפַּקְעוֹת מִוְּרִידִים סְגֻלִּים-כְּחֻלִּים-וְרֻדִּים

עוֹר זָהוּב מִתְחַמֵּם מַהֵר וְכַפּוֹת רַגְלַיִם קָשׁוֹת 

אַתְּ מְרִימָה אֶת הָרַגְלַיִם עַל הַשֻּׁלְחָן שֶׁהַלַּכָּה שֶׁלּוֹ הִתְקַלְּפָה מִזְּמַן 

וּמְדַמְיֶנֶת אֵיךְ בּוֹעַז צוֹבֵעַ לָךְ אוֹתוֹ כְּמוֹ חָדָשׁ.

עַכְשָׁו שֶאַתְּ רְחוֹקָה גַּם מִמַּה שֶּׁאַתְּ מַכִּירָה

אֲנָשִׁים חֲדָשִׁים מְחַיְּכִים אֵלַיִךְ בְּשָׂפָה שֶׁאַתְּ לֹא מְבִינָה אֲבָל לִפְעָמִים 

נִשְׁמַעַת קְצָת כְּמוֹ הַצָּרְפָתִית שֶׁלָּךְ שֶׁאַתְּ כּוֹתֶבֶת בָּהּ בְּכָזֶה רָעָב 

עַד שֶׁאַתְּ לֹא מַצְלִיחָה לְהָבִין מָה כָּתַבְתְּ 

וְקוֹרֵאת לְאַלְ-בֵּר לְפַעֲנֵחַ 

וְהוּא חֵלֶק מְזַהֶה וְחֵלֶק אוֹמֵר שֶהִמְצֵאת.

עַכְשָׁו 

מְנֻמֶּסֶת מֵאֵי פַּעַם 

אַתְּ מְנַסָּה אֶת הַמִּלִּים הַיְּחִידוֹת שֶלָמַדְתְּ בִּמְיֻחָד 

מַשְׁלִימָה בָּעֵינַיִם אֶת מַה שֶּׁחָסֵר לָךְ בַּפֶּה 

כְּמוֹ שֶׁעָשִׂית תָּמִיד

גַּם כְּשֶׁהָיָה לָךְ יוֹתֵר מִדַּי תָּקוּעַ בַּגָּרוֹן.

עַכְשָׁו שֶׁאַתְּ רְחוֹקָה 

אֲנִי מַרְשָה לָךְ לְהִתְקָרֵב

שׁוֹמַעַת אוֹתָךְ מֵהַצַּד הַשֵּׁנִי 

חוֹתֶמֶת מִשְׁפָּט שֶׁל רֶבַע שָׁעָה בְּאֲבָל אֲנִי מַפְרִיעָה 

מְאַמֶּצֶת אֶל חֵיקֵךְ וְאֶל אָזְנַי הַכְּמֵהוֹת-נוֹדְדוֹת 

צָרוֹת שֶׁל אֲחֵרִים שֶׁהָפְכוּ לְשֶלָּךְ בְּכֹחַ 

הַלָּשׁוֹן וְהָצָמָא לְאַהֲבָה שֶהֶאֱמַנְתְּ שֶׁתּוּכְלִי 

רַק בְּאֶמְצָעוּת נִכְמָרוּת 

מָה אַתְּ עוֹשָׂה עַכְשָׁו 

אֲנִי כָּאן 

מַחֲזִיקָה בִּשְׁתֵּי הַיָּדַיִּם הַמְּחֻסְפָּסוֹת שֶׁלָּךְ סוֹפֶרֶת כִּתְמֵי שֶׁמֶשׁ חֲדָשִׁים וּמַכּוֹת 

מִטְבָּח 

מִתְפַּעֶלֶת מֵהַלָּק הַוָּרֹד הַמְּסָרֵב לְהִתְקַלֵּף לֹא מְשַׁנֶּה כַּמָּה מַיִם אַתְּ 

שׁוֹפֶכֶת בְּיוֹם. 

כַּמָּה שָׁנִים כָּעַסְתִּי 

מְכַלָּה אוֹתָךְ בְּחוֹסֶר אוֹנִים 

מוֹשִׁיטָה יָדַיִם רוֹעֲדוֹת אֶל הַיָּדַיִם הָרִאשׁוֹנוֹת 

שֶׁחִבְּקוּ וְהִרְבִּיצוּ חָזָק בְּאוֹתָהּ מִדָּה 

אַתְּ נִסִּית לְהוֹצִיא מֵהַגּוּף אֶת כָּל הַנֶּחְבָּלוּת שֶׁבּוֹ 

לֹא רוֹאָה שֶׁאֲנִי מִמֵּילָא לֹא יְכוֹלָה לְהַגִּיעַ אֵלַיִךְ 

קְצָרָה מִדַּי 

מְחַכָּה לְאִשּׁוּר 

שֶׁתָּמִיד הִגִּיעַ בַּסּוֹף לֹא תַּקִּיף פָּחוֹת 

מְלַמֵּד אוֹתִי שֶׁאֲנִי זַכָּאִית לְאַהֲבָה. חַמָּה. שׂוֹרֶפֶת. בִּלְתִּי מִתְפַּשֶּׁרֶת. 

אַחַר הַצָּהֳרַיִם חַם בִּמְיֻחָד. שְׁתֵּינוּ מַזִּיעוֹת מוּל הַטֶּלֶוִיזְיָה וְאַתְּ שׁוֹלַחַת אוֹתִי לִבְדֹּק אִם הַמְּאַוְרֵר מְכֻוָּן עַל הָרוּחַ הֲכִי חֲזָקָה. אַתְּ מַסְבִּירָה לִי בַּאֲרִיכוּת מָה קוֹרֶה בַּתָּכְנִית אַף שֶׁאָנוּ צוֹפוֹת בָּהּ יַחַד כְּבָר יוֹתֵר מִשָּׁנָה. לִפְעָמִים אַתְּ גַּם טוֹעָה וּמְבַלְבֶּלֶת זוּגוֹת, בְּגִידוֹת וְתִינוֹקוֹת אֲבָל אֲנִי לֹא מְתַקֶּנֶת אוֹתָךְ כִּי אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁרַק תְּהַנְהֲנִי בְּחִיּוּךְ רָחוֹק כְּמוֹ בִּפְעָמִים שֶׁלֹּא הֵבַנְתְּ מָה אָמְרוּ לָךְ אוֹ מָה כָּתוּב וְאֵיךְ אוֹמְרִים אֶת מַה שֶּׁיֵּשׁ לָךְ בַּבֶּטֶן שֶׁפָּתְחוּ בִּשְׁבִיל שֶׁאֲנִי אֵצֵא אַחֲרֵי אַרְבַּע לֵדוֹת רְגִילוֹת שֶׁל בָּנִים בְּרִיאִים 

אֲבָל אֲנִי סֵרַבְתִּי לָצֵאת מִמֵּךְ 

עַל אַף שֶׁעָבַר הַזְּמַן 

עַד שֶׁהָיוּ צְרִיכִים לְהוֹצִיא אוֹתִי מִגּוּפֵךְ בְּכֹחַ. 

אֶת כָּל הַכֹּחַ שֶׁהָיָה בָּךְ נָתַת לִי 

וְגַם אֶת הַזַּעַם הוֹרַשְׁתְּ כְּמוֹ מַחֲלָה שֶׁאֲנִי מַחֲזִיקָה בִּשְׁרִירֵי-בֶּטֶן 

וְכָכָה גַּם יוֹתֵר יָפָה וְגַם יוֹתֵר נוֹרְמָלִית. 

וּכְשֶלֹא הִסְכַּמְתִּי לְהַפְסִיק לִינוֹק מִמֵּךְ 

מָרַחְתְּ אֶת שָׁדַיִךְ בְּפִלְפֵל חָרִיף 

נוֹתֶנֶת לִי לְהָבִין לְבַד מָה יִהְיֶה הַטַּעַם שֶֹל הַחַיִּים 

אִתָּךְ 

וּבִלְעָדַיִךְ

אִימָּא, maman, אַל תִּתְּנִי לָהֶם לְהוֹצִיא אוֹתִי מִמֵּךְ שׁוּב רַק בִּגְלַל שֶׁמָּצָאתִי מַחֲסֶה בְּגוּפָהּ שֶׁל אַחֶרֶת. 

אֲנִי לֹא רוֹצָה לָלֶכֶת 

רַק לְהִצְטוֹפֵף לְצִדָּהּ שֶׁל מִי שֶׁתּוּכַל לְהָכִילֵנִי מִבְּלִי לִסְחֹב אוֹתִי עַל גַבָּהּ עַד שֶׁוְּרִידֶיהָ יִתְפַּקְּעוּ. 

תָּבִינִי, הַכּוֹל עָבַר. אֲבָל עֲדִינוּת הָיִיתִי צְרִיכָה לִלְמֹד בְּעַצְמִי 

וְלִפְעָמִים אֲנִי חוֹשֶׁבֶת שֶׁכְּמוֹ מִלּוֹת נִימוּסִין בִּמְדִינָה זָרָה הִיא לֹא שֶׁלִּי וַאֲנִי לֹא מְבִינָה אֶת מַשְׁמָעוּתָהּ עַד הַסּוֹף. 

אֲנִי טוֹבָה בְּכָל מַה שֶׁחָזָק. 

לֹא מַצְלִיחָה לְהַאֲמִין שֶׁאִם אַפְסִיק לְרֶגַע תִּהְיֶה מִי שֶׁתֹּאהַב אוֹתִי 

בְּלִי שֶׁאֶצְטָרֵךְ. 

אוּלַי גַּם אַתְּ חוֹשֶׁבֶת עָלַי עַכְשָׁו 

אוֹמֶרֶת מַהֵר וּבְשֶקֶט שֶׁבַּזְּמַן הָאַחֲרוֹן אֲנִי עֲצוּבָה וְאַתְּ לֹא יוֹדַעַת מָה לַעֲשׂוֹת 

זֶה בִּגְלַל שֶׁאֲנִי בּוֹחֶרֶת בְּחַיִּים קָשִׁים וְלֹא רוֹצָה לִשְׁמֹעַ לָךְ וְלִהְיוֹת מְאֻשֶּׁרֶת. 

אַתְּ קוֹנָה לִי טֶלֶוִיזְיָה צִבְעוֹנִית כְּדֵי שֶׁאֶחְשֹׁב עַל זֶה פָּחוֹת 

וַאֲנִי מַדְלִיקָה אוֹתָהּ וְחוֹשֶׁבֶת אֵיךְ הָיִית מַסְבִּירָה אֶת מַה שֶּׁאֲנִי רוֹאָה 

עַכְשָׁו. 

מתוך ספרה שיצא בהוצאת רסלינג: אז מי הגבר ומי האישה: תרבות לסבית, תיאוריה קווירית ופמיניזם

(ד"ר) יעל משעלי היא כותבת, חוקרת, פרפורמרית ופעילה פמיניסטית, ומרצה למגדר באוניברסיטת תל אביב ובאוניברסיטת בן גוריון בנגב. ידועה בעיקר בשל שימושה בנרטיב האישי ככלי פוליטי, בכתיבה על קוויריות מפרספקטיבה פמיניסטית ומזרחית וברהביליטציה מקומית של התרבות הלסבית הבוצ'-פמית.