חשק / תמר סנדלר גורן

התעוררתי עם חשק. עוד לפני שהקטן שלי העיר אותי כהרגלו בשש בבוקר התעוררתי והרגשתי את הכוס שלי נרטב, את הדגדגן שלי פועם. רציתי לקחת את היד של בעלי הישן, היד הגדולה הקרירה מהמזגן ולדחוף אותה לתוך התחתונים. רציתי ללחוש לו - תדחוף את האצבעות שלך פנימה, תלחץ חזק ואז להתיישב על הזין שלו להיצמד אליו כשהוא מכניס אצבעות לתחת שלי ולגמור. או להעיר אותו בדחיפות כי אני חייבת שילקק לי את הדגדגן בעדינות כמו שאני אוהבת ואז שיגביר עם כל הפה והלשון עד שאני צועקת מרוב הנאה ואז הוא מזיין אותי איך שבא לו ולוקח זמן כי בבוקר לוקח לו זמן. 

אבל אל החדר כבר הגיעו שני הבנים. האמצעי נשכב על השמיכה עם ראשו היפה על הירך שלי, הקטן נדחף ביני לבין אורי, מניח את ראשו בשקע בין הכתף לחזה שלי ורגליו על אבא שלו. דמיינתי איך אני מעיפה אותם מהחדר, נועלת את הדלת ומתפנה לעצמי. דמיינתי איך אני לוחשת לאורי שבא לי להזדיין והם מפריעים לי. הקטן הרים לי את החולצה והניח את לחיו העגולה על ציצי אחד ולציצי השני נתן תפיחות או חבטות עם ידו הפנויה. לא לחשתי כלום. ליטפתי בעדינות את הבנים. 

״אפשר משהו מתוק?״

״על הבוקר?״ 

״אני רוצה משהו מתוק״

״שש בבוקר עכשיו. אחרי האוכל…״

״אוף״

״ספרתי לכם פעם על הקוף הקטן שלמד להתאפק?״ 

״לא״

״היה פעם קוף קטן..״

״אפשר סיפור אחר?״

״איזה סיפור אתה רוצה?״

״על הירח. תמציאי משהו על הירח!״

״על הירח… לילה אחד, הירח החליט שהוא צריך חופשה.״

״מה?״

״כן למה לא? גם לירח מגיע קצת חופש לא?״

״אבל הירח לא יכול ללכת״

״בסיפור שלי הוא יכול הכל. והוא החליט שהוא רוצה לצאת לחופשה״

שניהם חייכו.אורי ישן שנת ישרים, הקטן מלטף את גבו הרחב עם כף הרגל.

״ערב אחד צפה הירח על העולם כתמיד, כאשר לפתע צד את עינו מבנה מפואר גדול בצבעים ורודים לבנים עם קצת נחושת ואבן. בדלת עמדו שני שוערים במדים ואנשים עם מזוודות נכנסו ויצאו בארשת פנים מלאת תקווה. בוקר למחרת הודיע הירח לשמש ולשאר הכוכבים שהוא לוקח חופשה ונוסע למלון. השמש הזדעקה ואמרה: אדוני היקר! אתה לא יכול פשוט לעזוב, זה הרי מטורף! הגלקסיה כולה תלויה בך!״

״מה זה גלסיה?״

״גלקסיה, כל המערכת של הכוכבים בחלל החיצון. גם אנחנו בכדור הארץ נמצאים בתוך הגלקסיה״

״כמו שדוני היה אצלך בבטן?״

״כן סוג של… ואתה ואלה. בכל אופן השמש אמרה לירח- אם לא תהיה בשמים, איך ידעו הילדים מתי ללכת לישון? והירח אמר, להורים שלהם יש שעון. ואיך ידע הים מתי לעלות לגעות ומתי לרדת לשפל? והירח אמר- אמצא לי ירח מחליף. ואם תתגעגע הביתה?״

״אמא אני רעב״

הלכנו לסלון לאכול ולשחק. השניים ישבו ליד השולחן בוהים בטלוויזיה ואוכלים. ישבתי בתחתונים על הספה מאחוריהם, עוד מרגישה את הרטיבות ופעימות הלב בכוס שלי. רציתי לברוח לחדר, לגעת בזין של אורי, ללטף לו את התחת ולתת לו נשיקת בוקר טוב. לומר לו שאני חרמנית. 

הבת הגדולה הגיעה לסלון, התיישבה לצידי, נתנה לי נשיקה והעבירה ערוץ בטלוויזיה. אחרי כמה דקות השניים שמו לב והתרגזו. בקשתי שילכו להתארגן לקייטנות, בקשה שעברה ללא כל תגובה מצידם. נזכרתי במה שחברה שלי אודליה אמרה לי פעם כשספרתי לה שהבית כאילו מתעלם מקיומי. 

״את צריכה לחדד נהלים״. 

כיביתי את הטלוויזיה.

אורי קם בתחתונים להכין לילדים ארוחות עשר. בחדר השינה שלנו היה ריח של אפרופו וגורי כלבים. 

אלה ואני הלכנו ברגל לקייטנה במוזיאון. למרות שלא אמרתי כלום לאורי, המשכתי לחשוב עלינו כדי שהחרמנות לא תעלם. תכננתי לשלוח לו הודעות סקסיות במהלך היום. הרבה זמן לא חוויתי התעוררות מינית כזו ואני חייבת לשמר אותה. 

לפעמים אני נאבקת עם החשק. יש ימים שאני עוברת ליד המראה וצריכה לחפש את עצמי בתוך האישה חסרת המעוף בבואה. יש משהו משחרר ביציאה ממעגל תאוות הבשרים. יציאה ממעגל המשיכה המינית. אני כבר לא רלוונטית. אורי חושב שאני משוגעת. שאני לא מבינה איך עובד העולם, שאני משטחת אותו. הוא אומר שאני אישה יפיפיה, שהקמטים והבטן הקטנה והשערות הלבנות משדרות ביטחון עצמי וחופש וששניי הדברים האלו זה סקסי. אבל האמת שזו העייפות שמכריעה אותי. בכל מקרה עכשיו שאני בגל חרמנות חובה עלי לרכב עליו ולנצל אותו עד סופו. 

התיישבתי במוזיאון בתערוכה שכבר הכרתי, המשמיעה רצף של מוזיקות קלאסיות בנושא חיות. הג׳ינס שלי לחץ בדיוק במקום הנכון. הדגדגן המגורה חזר לקדמת התודעה שלי. חדרה אלי תמונה של עצמי נכנסת לאחד התאים ומזדיינת עם אדם זר ומכוער. הרמתי את הטלפון לכתוב לאורי הודעה סקסית אבל המחשבה על האדם הזר ערערה אותי. חוץ מזה פחדתי שלא יבין מניין פרץ החרמנות הזה.אני חייבת לשמר אותו. מקווה שהגוף שלי יחזיק מעמד. אם זה יתחיל לעבור, יש לי ספר מחרמן שלא קראתי, שאני שומרת לתקופות קשות, בהן אני יודעת שאם לא אתחרמן ממשהו חיצוני לא יהיה ביטוי כלל למיניות שלי. זה קצת לזייף, אבל לא כמו זיוף אורגזמה, יותר זיוף חשק. יצירת חשק באופן מלאכותי כדי להישאר ערה. 

אבל עכשיו זה לא היה מזויף. הגוף שלי התעורר, הדם זרם במעגליות נעימה בתוך האגן מהפופיק לאורך הפס הקדמי של הפות, לדגדגן, לפתח הנרתיק, לאזור החיץ, לפי הטבעת, לעצם הזנב. כיווצתי את רצפת האגן ושחררתי. הפרטיות המדומה שלי, לבד בחדר התערוכה במוזיאון שחררו אותי מהמבוכה. היכולת להמשיך ולהישאר מרוכזת בתחושות הגוף שמחה אותי. התמלאתי גאווה סודית וכוח.

בערב, אחרי שכולם התקלחו, אכלו ונרדמו, נכנסנו למיטה גם אנחנו. אחרי התלבטות החלטתי לומר לאורי שאני חושבת עליו מהבוקר. הוא חייך, הלך לסגור את הדלת ואמר: ״אני שלך״. 

תמר סנדלר גורן נולדה בירושלים (1987), בוגרת המחלקה לכתיבה במנשר לאמנות. ב-2021 התפרסם סיפור קצר שכתבה באנתולוגיית סקס בהוצאת תשע נשמות. בינואר 2023 הוציאה לאור את ספר הביכורים שלה, אמהות עם עגלות, בעריכת אוריאל קון (תשע נשמות). בימים אלו עובדת על ספרה השני שעתיד לצאת שנה הבאה באותה הוצאה.