קְחִי עוֹד סִיגַרְיָה (סֶרֶט בְּרִיחָה רוֹמַנְטִי) / איה סומך

חֵלֶק א'

בָּעִיר

קְחִי עוֹד סִיגַרְיָה, אֲנִי מְדַמְיֶנֶת אוֹתָךְ מְדַבֶּרֶת בַּטֵּלֵפוֹן, עָלַי, אוֹמֶרֶת אֶת כָּל הַדְּבָרִים הַלֹּא נְכוֹנִים, לֹא מְרַחֶמֶת, וְאָז מְרַחֶמֶת, בְּצַוְתָּא.

קְחִי עוֹד סִיגַרְיָה, אֲנִי מְדַמְיֶנֶת אוֹתָךְ, שׁוֹאֶפֶת, נוֹשֶׁפֶת, מְדַבֶּרֶת, עָלַי, אוֹמֶרֶת דְּבָרִים לֹא נְכוֹנִים, כִּי עָבַר כְּבָר זְמַן, מְדַבֶּרֶת אוֹתָם עָלַי, לֹא מְרַחֶמֶת, וְאָז מְרַחֶמֶת, עָלַי.

קְחִי עוֹד סִיגַרְיָה, עַשְּׁנִי אוֹתָהּ אִתִּי, כְּמוֹ אָז. אָמַרְתְּ לָהֶם שֶׁאֲנִי רָעָה עַכְשָׁו? אֲבָל הַכֹּל הִצְלִיחַ בְּאֹפֶן חָלָק כָּל כָּךְ רַק כִּי הָיִיתִי טוֹבַת לֵב. רַכָּה. מְפֻיֶּסֶת. לֹא יָלְדוּ אוֹתִי מְנַהֶלֶת מַשְׁבְּרִים. אֲבָל יָלְדוּ אוֹתִי שׁוֹתֶקֶת.

קְחִי עוֹד סִיגַרְיָה, זֶה עוֹשֶׂה סַרְטָן רֵאוֹת. תִּפְרְצִי לִי אֶת הַאַיְפוֹן וְאָז עוֹד כַּמָּה סִסְמָאוֹת, כִּי מֻתַּר לָךְ. אָמְרוּ לִי שֶׁאֲנִי מַרְשֶׁה יוֹתֵר מִדַּי. אֲנִי מִתְכַּוֶּנֶת לְהִשְׁתַּנּוֹת.

קְחִי עוֹד סִיגַרְיָה, בּוֹאִי נְעַשֵּׁן (אוֹתָהּ יַחַד), אֲנִי הֲכִי אוֹהֶבֶת שֶׁאַתְּ מְדַבֶּרֶת אִתִּי. אַתְּ זוֹכֶרֶת שֶׁאָז הִיא אָמְרָה לָךְ שֶׁאֲנִי אוֹהֶבֶת מִישֶׁהִי אַחֶרֶת? הִיא לֹא עוֹנָה כְּשֶׁשּׁוֹאֲלִים אוֹתָהּ לָמָּה. וַאֲנִי מִמֵּילָא לֹא זוֹכֶרֶת.

קְחִי עוֹד סִיגַרְיָה, כְּשֶׁמְּדַבְּרִים אֵלַי, 24/7, אֲנִי זוֹכֶרֶת רַק אוֹתָךְ, מֵהַתְּקוּפָה הַשְּׁקֵטָה, הָאִלֶּמֶת, שֶׁבָּהּ אֶפְשָׁר הָיָה לִבְחֹר עַל מִי לַחֲשֹׁב, עַל מִי לְהִסְתַּכֵּל, עַל מִי לְדַבֵּר, וְעִם מִי. עִם מִי לְחַיֵּךְ (לְדַבֵּר הַרְבֵּה מִדַּי) הָעֶרֶב.

קְחִי עוֹד סִיגַרְיָה, מָה יֵשׁ לַעֲשׂוֹת עַכְשָׁו חוּץ מִלְּעַשֵּׁן, אַתְּ יְכוֹלָה לְהִתְעַצְבֵּן, לָלֶכֶת, לִשְׁתֹּק. יֵשׁ לִי פַּרְצוּפִים בַּחַלּוֹן מֵאָז קָבוּעַ. לָכֵן אֲנִי רוֹצָה תָּמִיד לַעֲבֹר. תַּגִּידִי לִי אֵיךְ נוּכַל לְהִתְחַמֵּק. אִם אַתְּ יוֹדַעַת אֵיךְ - תַּגִּידִי לִי.

קְחִי עוֹד סִיגַרְיָה, בּוֹאִי לֹא נַחֲשֹׁב עַל כֶּסֶף יוֹתֵר. אֲנִי זְקוּקָה לְ700 שֶׁקֶל וּקְצָת כּוֹחַ רָצוֹן בִּשְׁבִיל הַגְּרוּטָאָה שֶׁלִּי. אֲבָל בָּא לִי מְכוֹנִית אַחֶרֶת, כָּזוֹ שֶׁלֹּא צָרִיךְ לְתַקֵּן יוֹתֵר. אִם אַתְּ מַזְמִינָה מַשֶּׁהוּ, הָיִיתִי רוֹצֶה שֶׁיִּהְיֶה שָׁם רַעַשׁ יָם וְעֵצִים שֶׁל פְּרִי.

לְאָן נִסַּע. יֵשׁ בְּהֹדּוּ מְקוֹמוֹת לֹא נְגוּעִים. הָיִיתִי רוֹצֶה לִגְמֹעַ דְּשָׁאִים, וְחוֹפִים. וְיֵשׁ בִּקְתָּה בְּקָדִיתָא שֶׁיּוֹשֶׁבֶת מַמָּשׁ עַל הָהָר. לֹא זוֹכֶרֶת לָמָּה לֹא הִזְמַנְתִּי אוֹתָהּ אָז.

קְחִי עוֹד סִיגַרְיָה, אֲנִי אוֹהֶבֶת אוֹתָךְ. מֻתָּר פֹּה לִסּוֹעַ 90, בּוֹאִי נְחַפֵּשׂ כְּבִישׁ שֶׁל 120. הֵבֵאתִי אֶת הַדִּיסְק שֶׁל דִּילֶן שֶׁגָּנְבוּ לִי, זֶה עוֹשֶׂה לִי טוֹב שֶׁפַּעַם כָּתְבוּ כָּאֵלֶּה שִׁירִים.

*

חֵלֶק ב'

הִמָּלְטוּת: נְסִיעָה חֲלָקָה / הָהָר : שׁוּם מָקוֹם

קְחִי עוֹד סִיגַרְיָה, לֹא מְשַׁנֶּה לְאָן הִגַּעְנוּ. אַתְּ זוֹכֶרֶת שֶׁאָמַרְתִּי לָךְ שֶׁלֹּא אֲחַכֶּה יוֹתֵר? זֶה הָיָה כִּי חִכִּיתִי לָךְ יוֹתֵר מִדַּי זְמַן. אֲנִי אוֹהֶבֶת שֶׁאַתְּ מְדַבֶּרֶת אֵלַי. אֲנִי הֲכִי אוֹהֶבֶת שֶׁאַתְּ לוֹחֶשֶׁת לִי אֶת הַמִּלִּים שֶׁלָּךְ. אִי אֶפְשָׁר לִצְפּוֹת אוֹתָן. עֲדַיִן. קְחִי עוֹד סִיגַרְיָה. מוּל נוֹף כָּזֶה אֲנִי מִתְמוֹטֶטֶת בְּשֶׁקֶט. אִי אֶפְשָׁר לִרְאוֹת עָלַי.

קְחִי עוֹד סִיגַרְיָה, אִם הַמַּבָּט שֶׁלּוֹ מַפְרִיעַ לָךְ, בּוֹאִי נֵלֵךְ. רַק תְּסַמְּנִי לִי עִם הָרֶגֶל. עִם הָעַיִן הַשְּׂמָאלִית. תַּגִּידִי לִי שֶׁהָהָר רֵיק. שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהִתְעַמֵּת עִם הַגַּלִּים.

קְחִי עוֹד סִיגַרְיָה, אִם הוּא רוֹצֶה מִמֵּךְ מַשֶּׁהוּ שֶׁאַתְּ לֹא רוֹצָה לָתֵת, רַק תְּסַמְּנִי לִי עִם הָעַיִן, אוֹ הַיָּד הַשְּׂמָאלִית. יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁזֶּה הָיָה יוֹתֵר מִדַּי גַּם אָז. יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁזֶּה הָיָה אַלִּים. אַל תְּחַכִּי לִי עוֹד. אֲנִי נֶעֱלֶמֶת לָךְ עִם הַגַּלִּים.

קְחִי עוֹד סִיגַרְיָה, יֵשׁ עֲדַיִן מְקוֹמוֹת שֶׁבָּהֶם אֵין אַף אֶחָד. גַּם אִם אֲנַחְנוּ לֹא מַגִּיעוֹת, בֶּטַח עוֹד אֶפְשָׁר לִמְצֹא אוֹתָם.

קְחִי עוֹד סִיגַרְיָה, בּוֹאִי נְפַזֵּר אֶת הַהַפְגָּנָה הַזֹּאת. נִשָּׁאֵר לְבַד. הָרְחוֹב מִשְּׂמֹאל טָעוּן. אֲנִי מִתְפּוֹצֶצֶת. אִם בָּא לִי מַשֶּׁהוּ זוֹ סִיגַרְיָה טוֹבָה. וֶאֱלֹהִים, הָיִיתִי רוֹצָה קְצָת שֶׁקֶט.

קְחִי עוֹד סִיגַרְיָה, תָּבִיאִי לִי גַּם אַחַת, מַבָּטִים מֵהַשּׁוּרָה הָרִאשׁוֹנָה עוֹשִׂים לִי רַע. הֵם הָרְגוּ אוֹתִי עִם מִלִּים כְּשֶׁהָרְגוּ אוֹתִי בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה. וּכְשֶׁהָרְגוּ לִי אוֹתָךְ בַּפַּעַם הַשְּׁנִיָּה, הָרְגוּ אוֹתִי עִם אַלְפֵי עֵינַיִם, וְאַלְפֵי מִלִּים. אֱלֹהִים יוֹדֵעַ - כְּשֶׁהָרְגוּ לִי אוֹתָךְ בַּפַּעַם הַשְּׁלִישִׁית - הָיָה נִדְמֶה לִי שֶׁרָאִיתִי אֶת זֶה בְּכָל הַסְּרָטִים וּבְכָל הַשִּׁירִים, הֵם קָבְרוּ אוֹתִי עִם מֵאוֹת אַלְפֵי מִשְׁפָּטִים וְכִסּוּ אוֹתִי עִם מִלִּים.

קְחִי עוֹד סִיגַרְיָה, בּוֹאִי נְעַלֵּם הַלַּיְלָה. אַתְּ תִּשְׁתִּי בִּירָה, וַאֲנִי אֶשְׁתֶּה אֵיזֶה אָנִיס. אֲנִי לֹא אֶחֱשֹׁב עַל שׁוּם דָּבָר חוּץ מֵהָרַגְלָיִם שֶׁלָּךְ. רַק כִּי מֵרֹב מְהוּמוֹת לֹא חָשַׁבְתִּי עֲלֵיהֶן שָׁנִים.

קְחִי עוֹד סִיגַרְיָה, זֶהוּ שַׁחַר שֶׁל יָמִים חֲדָשִׁים. כָּל תִּינוֹק יָכוֹל לְהָבִין אֶת זֶה. גַּם אִם בִּבְנֵי בְּרָק וּבְאֲרִיאֵל הֵם עוֹד לֹא מְבִינִים.

קְחִי עוֹד סִיגַרְיָה, אֲנַחְנוּ לֹא חַיָּבוֹת לָצֵאת לְשָׁם הַיּוֹם. אֲנַחְנוּ לֹא חַיָּבוֹת לְהַקְשִׁיב. בּוֹאִי נִשָּׁאֵר כָּאן עוֹד שָׁבוּעַ. מָה כְּבָר יֵשׁ לָהֶם לְהַגִּיד. אָז קְחִי עוֹד סִיגַרְיָה מֹתֶק, מֻתַּר לָךְ. זֶה הֻתַּר כָּל הַזְּמַן בְּסִפְרֵי הַחֻקִּים.

*איה דבורה סומך, היא קולנוענית. היא היתה ממקימי כתב העת לשירה משיב הרוח, למדה תואר משולב למצטיינים בספרות עברית ובמשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים, וסיימה בהצטיינות תואר בקולנוע. ערכה וביימה סרטים וסדרות לטלוויזיה, סרטה הקצר "שאלות של פועל מת" זכה בפרס שלישי בפסטיבל קאן, וסרטיה "אווה עוזבת", ו"מתחת לשטיח", זכו גם הם בפרסים חשובים ושודרו בערוצי טלוויזיה. זכתה פעמיים בפרס הראשון בתחרות "הסיפור שלנו", בפסטיבל הסרטים בחיפה. בימים אלה יוצא לאור אלבום שירים שכתבה והלחינה. שירים פרי עטה התפרסמו עד כה בכיוון מזרח, המוסך, מאזניים וגרנטה-עברית.