שני שירים מאת אוריה פיציוןחצץ אֲנִי מְחַפֶּשֶׂת אוֹתְךָ בַּשֶּׁמֶשׁ שֶׁזּוֹלֶגֶת עָלַי בִּנְדָבָהבְּמִצְמוּץ כְּנָפַיִםמְחַפֶּשֶׂת אוֹתְךָ בָּעֵץ, בַּשֹּׁרֶשׁ, בָּרָקָבבְּאַבְנֵי הֶחָצָץ שֶׁיָּכְלוּ לִהְיוֹת אֲבָנִים טוֹבוֹתלוּלֵא אַכְזָבָתָן הָאֲטוּמָה, הַנֶּעֱלֶבֶתלוּלֵא הָיָה הָעוֹר דַּק כָּל כָּךְהֵם מְחַפִּים עָלֶיךָ נֶאֱמָנִיםאוֹמְרִים לִי, גַּם הָרוּחַ הִיא דְּבַר מָה בָּעֲנָפִיםגַּם בַּכְּלוּם לְהִתְבּוֹנֵן מְאֹדעַל הַגְּבוּל שֶׁבֵּין הַחִזּוּר לִשְׁאַר הַלְּחִישׁוֹתאֲנִי מְחַפֶּשֶׂת פְּתָחִים לְהִכָּנֵס בָּהֶםסֶדֶק בָּעוֹר, פֶּה אוֹ אֹזֶןאִם תִּנְשֹׁם אוֹתִי אֶמְצָא אוֹתְךָבִּשְׁתִיקָתְךָ אַתָּה שׁוֹלֵחַ אוֹתִי לְנַקֵּר פִּסּוֹת לֶחֶם מִידֵי זָרִיםמַכְרִיחַ אוֹתִי לְדַבֵּרמדריך להתקף חרדה תִּפְתְּחִי אֶת הַמַּחְשֵׁב, יִקַּח לוֹ זְמַן לְהִדָּלֵקתָּטִילִי אֶת עַצְמֵךְ עגֶֹן לְאַט וְיַצִּיב בְּמֵי הַסַּפָּה הַשּׁוֹקַעַתתִּפְתְּחִי אֶת הַחַלּוֹן שֶׁאַתְּ מְאַפֶרֶת בַּמְּסִלָּה שֶׁלּוֹ כְּשֶׁאַתְּ לְבַד(אַתְּ לְבַד)תִּסְתַּכְּלִי עַל הָרֶשֶׁת הַקְּרוּעָה קְצָווֹת פְּרוּמִים בַּרְזֶל, מִשְׁבְּצוֹת עָבָראַל תַּעַצְמִי עֵינַיִם, הַחֹשֶׁךְ מְפֹרָט יוֹתֵר מִשֶּׁחוֹשְׁבִיםלִפְעָמִים גַּם הוּא מִסְתַּחְרֵר בִּוְרִידִים מְטַפְטְפִים שֶׁל צֶבַעמִתְפַּשְּׁטִים אֶל הַשָּׁחֹראַל תָּשִׂימִי מוּזִיקָה, הִיא נִשְׁמַעַת מְהִירָה מִדַּיאִם אַתְּ לֹא מַצְלִיחָה לִקְצבֹ אֶת הַנְּשִׁימָה תְּעַשְּׁנִיתִּגְזְרִי, קַסְּסִי, תִּטְחֲנִי בֵּין שִׁנֵּי הַמַּתֶּכֶת הַכְּחֻלָּההַכֹּל מִתְפּוֹרֵר בַּמַּתֶּכֶת הַכְּחֻלָּהתִּפְתְּחִי בִּשְׁתֵּי יָדַיִם כְּמוֹ בֵּיצָה אֶל הַקֶּמַחתַּנִּיחִי אֶת הַטַּבָּק כָּבוּל בְּכֻתֹּנֶת שֶׁל נְיָררוֹעֵד וְתַדְלִיקִי, בַּהַתְחָלָה הָאֵשׁ תִּתְאַכְזֵב מֵהַלֹּבֶן הָרֵיק אֲבָלתִּרְאִי שֶׁהִיא מִתְרַצָּה, גּוֹחֶלֶת בַּטַּבָּק, מִתְיַשֶּׁבֶת לִפְעֹםתִּשְׁכְּבִי, הַדּוֹמֵם יַצִּיב מֵהַחַיוְשִׂימִי לָךְ פֶּרֶקתִּרְאִי אֵיזֶה רֶצַח, תִּרְאִי נְאוּםתִּרְאִי לִיגַת נָשִׁים מִתְאַבְּקוֹת, תִּרְאִי מִשְׁפָּחָהוְאַל תְּדַלְּגִי עַל הַפָּתִיחַאֶל הַזְּכוּכִיתתִּרְאיִעַד הַסּוֹף* אוריה פיציון, ילידת 1988, נולדה וגדלה בגבעת זאב להורים עולים מצרפת. משוררת, עורכת לשון ושירה. כיום מתגוררת בכפר אלדד. ספר הראשון, "תרגיל צפייה בדברים נופלים", יצא לאור בהוצאת עיתון 77.
חצץ אֲנִי מְחַפֶּשֶׂת אוֹתְךָ בַּשֶּׁמֶשׁ שֶׁזּוֹלֶגֶת עָלַי בִּנְדָבָהבְּמִצְמוּץ כְּנָפַיִםמְחַפֶּשֶׂת אוֹתְךָ בָּעֵץ, בַּשֹּׁרֶשׁ, בָּרָקָבבְּאַבְנֵי הֶחָצָץ שֶׁיָּכְלוּ לִהְיוֹת אֲבָנִים טוֹבוֹתלוּלֵא אַכְזָבָתָן הָאֲטוּמָה, הַנֶּעֱלֶבֶתלוּלֵא הָיָה הָעוֹר דַּק כָּל כָּךְהֵם מְחַפִּים עָלֶיךָ נֶאֱמָנִיםאוֹמְרִים לִי, גַּם הָרוּחַ הִיא דְּבַר מָה בָּעֲנָפִיםגַּם בַּכְּלוּם לְהִתְבּוֹנֵן מְאֹדעַל הַגְּבוּל שֶׁבֵּין הַחִזּוּר לִשְׁאַר הַלְּחִישׁוֹתאֲנִי מְחַפֶּשֶׂת פְּתָחִים לְהִכָּנֵס בָּהֶםסֶדֶק בָּעוֹר, פֶּה אוֹ אֹזֶןאִם תִּנְשֹׁם אוֹתִי אֶמְצָא אוֹתְךָבִּשְׁתִיקָתְךָ אַתָּה שׁוֹלֵחַ אוֹתִי לְנַקֵּר פִּסּוֹת לֶחֶם מִידֵי זָרִיםמַכְרִיחַ אוֹתִי לְדַבֵּרמדריך להתקף חרדה תִּפְתְּחִי אֶת הַמַּחְשֵׁב, יִקַּח לוֹ זְמַן לְהִדָּלֵקתָּטִילִי אֶת עַצְמֵךְ עגֶֹן לְאַט וְיַצִּיב בְּמֵי הַסַּפָּה הַשּׁוֹקַעַתתִּפְתְּחִי אֶת הַחַלּוֹן שֶׁאַתְּ מְאַפֶרֶת בַּמְּסִלָּה שֶׁלּוֹ כְּשֶׁאַתְּ לְבַד(אַתְּ לְבַד)תִּסְתַּכְּלִי עַל הָרֶשֶׁת הַקְּרוּעָה קְצָווֹת פְּרוּמִים בַּרְזֶל, מִשְׁבְּצוֹת עָבָראַל תַּעַצְמִי עֵינַיִם, הַחֹשֶׁךְ מְפֹרָט יוֹתֵר מִשֶּׁחוֹשְׁבִיםלִפְעָמִים גַּם הוּא מִסְתַּחְרֵר בִּוְרִידִים מְטַפְטְפִים שֶׁל צֶבַעמִתְפַּשְּׁטִים אֶל הַשָּׁחֹראַל תָּשִׂימִי מוּזִיקָה, הִיא נִשְׁמַעַת מְהִירָה מִדַּיאִם אַתְּ לֹא מַצְלִיחָה לִקְצבֹ אֶת הַנְּשִׁימָה תְּעַשְּׁנִיתִּגְזְרִי, קַסְּסִי, תִּטְחֲנִי בֵּין שִׁנֵּי הַמַּתֶּכֶת הַכְּחֻלָּההַכֹּל מִתְפּוֹרֵר בַּמַּתֶּכֶת הַכְּחֻלָּהתִּפְתְּחִי בִּשְׁתֵּי יָדַיִם כְּמוֹ בֵּיצָה אֶל הַקֶּמַחתַּנִּיחִי אֶת הַטַּבָּק כָּבוּל בְּכֻתֹּנֶת שֶׁל נְיָררוֹעֵד וְתַדְלִיקִי, בַּהַתְחָלָה הָאֵשׁ תִּתְאַכְזֵב מֵהַלֹּבֶן הָרֵיק אֲבָלתִּרְאִי שֶׁהִיא מִתְרַצָּה, גּוֹחֶלֶת בַּטַּבָּק, מִתְיַשֶּׁבֶת לִפְעֹםתִּשְׁכְּבִי, הַדּוֹמֵם יַצִּיב מֵהַחַיוְשִׂימִי לָךְ פֶּרֶקתִּרְאִי אֵיזֶה רֶצַח, תִּרְאִי נְאוּםתִּרְאִי לִיגַת נָשִׁים מִתְאַבְּקוֹת, תִּרְאִי מִשְׁפָּחָהוְאַל תְּדַלְּגִי עַל הַפָּתִיחַאֶל הַזְּכוּכִיתתִּרְאיִעַד הַסּוֹף* אוריה פיציון, ילידת 1988, נולדה וגדלה בגבעת זאב להורים עולים מצרפת. משוררת, עורכת לשון ושירה. כיום מתגוררת בכפר אלדד. ספר הראשון, "תרגיל צפייה בדברים נופלים", יצא לאור בהוצאת עיתון 77.
