המתרגם / דוד אחיקם יעקבי

אם אני מצליח לתת לאותה תקופה צורה ברורה, אם אני מצליח להבחין בקווי המתאר של אותם ימים, ואם לכל הסיפור הזה יש התחלה, אמצע וסוף – זה רק בזכות הבחור שמעבר לקיר. היה תחילת האביב, מזג האוויר היה נהדר, וגבר שאהבתי זרק אותי מהדירה שלנו בגלל הרבה סיבות טובות שהיו לו. מצאתי חורבת חדר ברחוב הרצל. זו הייתה דירה חשוכה בקומה ראשונה, קטנה מאוד. המטבח היה כיור והשירותים היו אסלה עם כיור. המקלחת הייתה מעל האסלה. אהבתי את הדירה. אהבתי את מיעוט האור ואהבתי את זעירות האנפין. רציתי להיקבר חי ואותו חדר היה בור נפלא להיטמן בתוכו.


לא ריהטתי אותה, כבר היו בה מיטה ושולחן כתיבה ויותר מזה לא הייתי צריך. כל בוקר התיישבתי על יד שולחן והתחלתי לעבוד. הייתי מתרגם אז עבור הוצאה של ספרות אירוטית גאה. זו הייתה הוצאה קטנה אבל הם הוציאו עשרות ספרים בשנה והרבה מהם תורגמו על ידי. שילמו לי טוב וההזמנות לא הפסיקו להגיע. כך העברתי את הימים, ישוב ושפוף מעל המחשב, מקליד ומקליד ומקליד. אכלתי בעמידה מעל הכיור, שותק מאוד, ומתחת לזרם המים במקלחת בכיתי. על זיונים, כלומר על מין אמיתי, לא חשבתי.


את הקיום של הבחור שמעבר לקיר גיליתי כמעט מיד. למעשה, הסיבה היחידה שאני זוכר את כל אותם חודשים כתקופה שקטה כל-כך היא הרעש שהבחור ההוא הקים. כל עוד לא הרים את קולו הבנתי אותו בקושי, אבל כשהתעצבן או התרגש או היה נבוך הקול הצליח לחדור מבעד הקיר, מעט קהה ובכל זאת יפה, חתיכי. משיחות הטלפון שהוא ניהל השתמע שהוא היה מורה בבית ספר או משהו בסגנון. אבל ההמולה שהקים הייתה בדרך כלל עמומה ושגרת העבודה שלי גברה עליה ודי מהר שכחתי ממנו ורק בהפסקות הייתי כורה אוזן רכלנית לנסות להבין מה הוא אומר.


בערך חודש אחרי שנכנסתי לדירה של רחוב הרצל שמעתי לראשונה את הקול השני. כבר התרגלתי לרעש של הבחור שמעבר לקיר, ולכן הקול השני כה הבהיל אותי. הוא היה עבה יותר ומוגבה, רדיופוני בבירור. שמעתי אותו היטב. היה מאוחר, אולי אחרי אחת-עשרה בלילה, וכבר חשבתי ללכת לישון, כאב לי הגב, הישבן, כאבו לי האצבעות. הקול אמר: "היי". ידעתי שהקול מגיע מעבר לקיר ובכל זאת הרגשתי שהוא הופנה אליי, הבטתי במיטה והמיטה הייתה ריקה. הקול הגיע מעבר לקיר.


הבחור שמעבר לקיר אמר משהו והקול השני אמר, "כן, עכשיו כן". שתיקה. הקול השני אמר, "תרים קצת, כן". הבחור אמר משהו והקול השני אמר, "לא, אני זה שמדבר". שתיקה. הקול השני אמר, "תראה לי אותך, את כולך. כן. לא, תישאר בתחתונים. אל תיגע בתחתונים עד שאני אחליט. ככה. תסתובב, תראה לי את החריץ. תמצוץ את האצבע ותעביר אותה בחריץ. על ארבע. כן, כן. תראה לי את הכלבה שאתה". הקול השני גנח או השתנק ואז נדם ואז שוב דיבר, "תסתובב, תראה לי את הזין שלך".


נחרדתי. המילה זין, כה ממוחשבת, כה מפוקסלת, הגעילה אותי. חיפשתי בארון הבגדים את אטמי האוזניים שלי וכל התחתונים התפזרו לי על הרצפה. מצאתי אותם, דחפתי אותם לאוזניים, וחזרתי לעבוד, אבל הקול המשיך לרעום בחדר, הרגשתי את שולחן הכתיבה רועד עם כל הברה. הכרחתי את עצמי להתעלם מכל זה. על המסך מולי תרגמתי מאנגלית: "רעדתי כולי, בערתי תחת מגע ידו, התאוויתי אל הזין-" ונעצרתי. מחקתי את המילה זין ובהיתי בתו המהבהב. הורדתי את האטמים. הקול השני אמר: "תירק עליו". יצאתי לסיבוב.


הקול השני הופיע לפחות פעם בשבוע. תמיד אחרי אחת-עשרה אבל לא בימים קבועים. כל פעם שהוא הופיע יצאתי לסיבוב. בדרך-כלל חזרתי אחרי חצי שעה, עייף וממורמר, ובדרך-כלל הקול השני נעלם עד אז. רק פעם אחת, מיד כשנכנסתי, שמעתי את הקול השני אומר, "תכניס את כולו. תשתוק. תחזיר את הכדור לפה". שוב סגרתי אחריי את הדלת ויצאתי אל הרחוב. היה נעים בחוץ אבל הייתי עייף, התיישבתי על ספסל. שנאתי את החיים שלי. בפעם הבאה שהופיע הקול השני נשארתי בבית. נשכבתי מובס על המיטה והקשבתי.


הקול השני אמר, "תראה לי אותך, את כולך", ואז, ברכות שהפתיעה אותי, הוסיף: "איזה יפה אתה". אבל הרכות נעלמה כלעומת שבאה ומיד הקול השני פקד על הבחור שמעבר לקיר ללטף לעצמו את הפטמות, לצבוט אותן, ללקק את האצבע ושוב ללטף. אחר-כך הבחור נדרש לרדת על ארבע ולהציג את התחת שלו. "תפריד אותם", אמר הקול השני, "תראה לי את החור, תרטיב אותו, תראה לי איך אתה דוחף אצבע לתוכו". שתיקה, ואחריה: "עוד אצבע".


אחר-כך הם כמו עשו סקס. זה היה מוזר, אני מניח, ובכל זאת הגיוני. הקול השני אמר: "אני מזיין אותך בפה, תפתח עוד, תכניס את כולו". שמעתי שיעול חנוק, ואחריו: "עוד. עד לבטן אני אגיע. תעטוף לי את הזין עם הגרון, תבלע אותו". זה המשיך ככה כמה זמן, שיעולים ופקודות, עד שבשלב מסוים הקול השני התחיל להגיד "כן" הרבה פעמים, וכשככל הנראה הוא גמר הוא שחרר מעין נהמה צרודה, מעושה קצת, וצחק. אחר-כך הם דיברו. הקול השני אמר, "גם לי קשה", ואז הוא אמר, "אני גם", ואז הוא אמר, "כבר אין גשם", ואז הוא שתק הרבה, ולבסוף: "אני מת, נדבר מחר".

הקשבתי להם בכל פעם שהקול השני הופיע. הקשבתי להם בתשומת לב, אדיש לזיקפה שהם עוררו בי, החרמנות ההיא כאילו התחוללה במקום אחר. בינתיים הקיץ הפך בלתי נסבל וכל היום עבדתי כשרק תחתונים לגופי. מאוורר נשב עליי אוויר אבל האוויר היה חם ולח. כאב לי הגב, הישבן. כאבו לי האצבעות. סבלתי, שנאתי את החיים שלי. היה מאוחר, הייתי עייף. או אז שמעתי את הקול השני: "תראה לי אותך, את כולך".


זה היה האות שלי להישכב על המיטה. התפרשתי עליה. "על ארבע", אמר הקול השני, "קדימה". נעמדתי על ארבע. "תראה לי הטוסיק הזה", אמר הקול השני, ואני הסטתי מעט את התחתון שלי, חשפתי חריץ, ידעתי שככה הוא אוהב את זה. "תמצוץ אצבע", אמר הקול השני ומצצתי אצבע, אחר-כך העברתי אותה ברכות בין הפלחים. הראיתי לו את חור התחת שלי, העברתי את האצבע סביבו ולרגע, לחצי-שנייה, הכנסתי אותה לתוכו.


"תראה לי את הכלבה שאתה", אמר הקול השני. בלעתי את רוקי, לא עשיתי כלום. "תראה לי את הזין שלך", שוב הובכתי. התיישבתי מול הקול השני והוצאתי אותו מהתחתונים. הבטתי בו: זין. כהה, סמוק, דם פועם בוורידיו, ובכל זאת רק זין. "תירק עליו", אמר הקול השני, ואני, שהייתי כלבה, ירקתי עליו. "תביא ביד", אמר הקול השני, "אל תגמור", אמר. "כן", הוא אמר, "כן". הבאתי ביד בעיניים עצומות, היה לי חם, הזעתי כולי. מבעד לקיר הבחור גנח בהשתוקקות. גנחתי גם אני, גם אני השתוקקתי.

67 views