אחרי השקרים / דנה שוופי

אם הייתי יכולה לקחת את הזמן לאחור ולשנות דבר אחד בלבד - הייתי בוגדת בך. אני מרגישה שזה מה שהיה חסר בנישואים שלנו. לא חשוב עם מי, או כמה. העיקר שזה לא יהיה אתה.

כעת: חורף. כשהייתי איתך רציתי חורף תמידי. אתה זוכר? השמש הפחידה אותי, הייתי בורחת לצידו השני של הכביש כדי להתחמק ממנה, הייתי נשארת בבית ברוב הימים, מסמנת קווים על הקיר כמו אסיר בתאו, מחכה שהיא תלך לה. היית אומר לי, לעיתים, שאינני עשויה סוכר. אבל טעית (תמיד טעית). הייתי כולי סוכר. השמש המיסה אותי ויצרה נזילות ארוכות לאורך גופי, פסים כחולים דקים.

חורף עכשיו וישנם דברים שעדיין אינני יודעת. אני רוצה לדעת איך זה לבגוד בך. אתה כבר לא כאן, אז אלמד את עצמי לבגוד באחרים. אתאמן עליהם, כמו תאונות דרכים מבוימות עם בובות פלסטיק במבחני בטיחות של מכוניות. אני שוכבת במיטה ומדמיינת את השקרים מחליקים מפי בהטעמה רגילה, משומנת, של פה שיודע לשקר היטב. אבל אינני יודעת לשקר. הסומק עולה בלחיי, גופי רועד וזוויות פי קופצות מעלה באופן בלתי רצוני. הלסת שלי אינה יודעת לשאת את השקר, אני נתפסת עוד לפני שהתחלתי.

אני מתאמנת עוד. אני יוצאת החוצה ומספרת שקר קטן. (מישהו שואל לשלומי, ואני אומרת, שלומי יופי). זה הולך לי. למחרת אני מתעוררת במיטתך, במיטתנו. אני ממשיכה עם יומי, כהרגלי, ומוצאת את עצמי מתכתבת עם גבר אחר. הוא שולח לי הודעה ואני עונה. וזה לא שקר, לקבוע עם גבר אחר בחצר שלו. זה לא שקר להגיע אליו, לחצר, באיזה יום כמעט שמשי. זה לא שקר לדבר איתו עלי, ועליו, ועליך. זה לא שקר לעזוב את החצר ולהיכנס איתו לתוך הבית. כל אלו אינם שקרים ואני אינני שקרנית.

בחצר של הגבר אני נשאלת שאלות. הגבר חסון, יש לו זרועות גדולות, ואני עונה על כל השאלות בכנות. החצר גדולה ומוקפת בניינים. אני אומרת לו את האמת כשהוא מבקש לדעת פרטים על חיי, על חיי המין שלי. הוא שואל אותי אם הסקס שלנו היה גרוע, ואני אומרת שכן. מאוחר יותר, הוא ישאל אותי איך אני גומרת. הוא מוזג לי עוד ערק ומבקש לדעת אם אשכב איתו. אני אומרת שכן.

כל הזמן הזה הילד שלו מתרוצץ בינינו. הוא מחייך, הוא מתגלגל מצחוק, הוא רוצה לאכול מהזיתים שמונחים על השולחן. הוא לא מפריע לנו לחמוק פנימה. הגבר קם ממקומו וניגש אלי, הוא מנשק אותי ארוכות והשפתיים שלו רכות. הוא רוכן אל אוזני ולוחש לי, תיכנסי, יש לנו שש דקות. אני מצייתת לו. אינני אדם בוגדני מטבעי: אני בוחנת את גופי מקרוב, לבדוק אם יש בו נזילות, ובינתיים אצבעותיו של הגבר חודרות אלי. אני מרגישה את האצבעות בתוכי וחושבת שבקרוב אתה תדע איך זה להיות נבגד על ידי.

שיקרתי לך מספיק ואני רוצה לומר כמה דברים אמיתיים. אני רוצה לספר על הפעם השנייה שבה אני מבקרת את הגבר. אני מתפשטת כמעט מיד והוא אומר לי, תפתחי יפה, ואני ממושמעת. הוא אומר לי, תתנהגי יפה, ואני מתנהגת. הגבר מסיר את משקפיו. הוא עצום, זרועותיו עצומות. הוא יכול לשבור אותי אם הוא רוצה, ואני חשה שהוא רוצה בכך. הוא מכאיב לי בכל גופי. הוא נושך אותי בצוואר. הוא נושך אותי בשפתיים. הוא נושך אותי בפטמות. הוא מעביר יד גדולה, חסונה, לאורך הגב שלי, ומכאיב שם בכל מקום בו נוגע עורו. אני מחזיקה יפה יפה. אני מתנהגת ואני ממושמעת.

אני והגבר יושבים על סיפו של בניין תל אביבי בלילה גשום ומעשנים סיגריות. הילד שלו אינו שם, הערק כן. אני משקרת ללא הרף. אני עונה בכנות על כל השאלות שהוא ממשיך ושואל. אתה אחד מנושאי השיחה שעולים בינינו והגבר רוצה לדעת את כל מה שקרה, איתי ואיתך. הוא מבקש את הפרטים. הוא מקשיב וקוטע ושואל שאלות. בסוף הוא מחליט שאתה מנוול. לך כבר שיקרתי מספיק. אמרתי לך שאני אוהבת את החורף ומפחדת מהשמש. אמרתי לך שאני אוהבת אותך. אמרתי לך שנעשה יחדיו ילד והוא ייוולד בחורף, כמוני, ויאהב את החורף, כמוני, וגופו יהיה מלא בפסים כחולים, כמו גופי שלי.

היד של הגבר שוב בתחתונים שלי. הוא נצמד לצוואר שלי ונושך חזק. הוא לוחש לי באוזן, הוא אומר לי, את סקסית, הוא אומר לי, אני נמשך אליך, אני חושק בך, הוא אומר לי, את משאלה שהתגשמה עבורי. הוא נושך חזק בכתפיים, בחזה, הוא מעביר יד כואבת לאורך הגב שלי. כשהוא מדבר אלי אני מאמינה להכל. הוא אומר לי, את הכי סקסית ואין לך מושג, הוא אומר לי, איך את הולכת לך ככה בעולם, הולכת בעולם כאילו כלום.

אנחנו שוב על סף הבניין ובינינו יש סיגריות וערק. מולנו גשם. הגבר שואל אם בגדת בי. אני מתבוננת ברחוב הרטוב, בעצים הרטובים, ואומרת: כן, לפחות פעם אחת, לפחות בסוף. לא, אומר הגבר, היו עוד, היו עוד הרבה. (אני יודעת שהוא לא משקר לי). הגבר גדול וחזק והוא יכול לעשות לי מה שהוא רוצה. אני ממשיכה לשקר כי הזרועות שלו גדולות כל כך, השפתיים רכות כל כך. כי אתה מחכה במיטה שלנו.

הוא נושך אותי שוב. הוא מבקש שאתיישב על הפה שלו. אם אני זזה הוא שואל לאן אני הולכת. אני משתדלת שלא לזוז. הוא נצמד אלי חזק מאחור ונושך אותי בצוואר ולוחש לי באוזן. הוא אומר לי, אני רוצה לעבר אותך, הוא אומר לי, אני רוצה לגמור בתוכך (הוא מניח לי יד על הבטן) עד כאן, ואחרי שאגמור (הוא מניח יד על הערווה) אוודא שדבר לא ייזל החוצה. הוא נושך אותי בזרוע ואומר, אני רוצה שנעשה מה שגבר ואישה אמורים לעשות.

ישנם גברים, זה סופר כבר, שיודעים להעיר פסלי נשים מתרדמת ולהחדיר חום בבשרן הקר. אתה לא גבר כזה. אני ואתה שוכבים ביחד על המיטה שלנו ומנסים לעשות ילד. משהו מתרוצץ בינינו. זה לא הילד העתידי שלנו. הילד העתידי שלנו לעולם לא ייוולד, לעולם לא יתגלגל מצחוק. זה לא מצליח לנו. אנחנו לא יודעים לומר את האמת אחד לשני.

אני במיטתו של הגבר. הוא מכניס יד לתחתונים שלי. הוא רוצה לעבר אותי. הוא מבקש שאספר לו איך אני אזרוק אותו. באילו מילים אני מתכוונת להשתמש. אני מנסה לממש את כל מה שהתאמנתי עליו, וזה לא מצליח, השקרים לא מצליחים להתגבש. הם נתקעים לי בגרון. הוא מתעקש איתי: מה המילים שתגידי, הוא אומר שוב ושוב, מה המילים.

אני חוזרת למיטה שלנו. הגוף שלי מלא סימנים של נשיכות, חורים-חורים. חורף, אז אני מחליקה מתחת לשמיכות ומעבירה את אצבעותיי על החורים הרבים בגופי. אני משחזרת את כל הדברים שנלחשו באוזני. אתה שוכב לצידי ולא נוגע בי, ולא נושך אותי, ולא לוחש לי דבר באוזן. אני לא מספרת לך על הגבר. אני לא מספרת לך שהצלחתי למצוא מילים. אף אחד מכם לא עשה איתי ילד. בסוף, אחרי הכול, לא אספר לך כלום.

78 views