14
- 11 באפר׳ 2023
- זמן קריאה 1 דקות
top of page
אני זוכר את הפעם הראשונה שראיתי אותו, כמו סדק בזכוכית, לא בעין עצמה אלא בקול הדממה שאחריו. הוא עמד מעבר לדלת החצי פתוחה של הסטודיו, גב זקוף, שיער שחור אסוף בפיזור מכוון, חולצה לבנה דקה שנסמכה על עורו
בִּמְקוֹם קִנְאַת פִּין, אֶעֱשֶׂה לְךָ קִנְאַת מִין תְּקַנֵּא בְּשַׁדַּי - פְּטָמוֹת וְרֻדּוֹת שֶׁעוֹמְדוֹת זְקוּרוֹת תְּקַנֵּא בְּעוֹדִי נוֹטֶפֶת חָלָב תְּקַנֵּא בִּי עוֹטֶפֶת אֶת הַפִּין שֶׁלְּךָ, ו
אֲנִי רֵיקָם יָצָאתִי וְשַׁבְתִּי מְלֵאָה וְאֵינִי יְכוֹלָה לִכְתֹּב לְךָ שִׁירִים מֵרֹב בּוּשָׁה. אִם יִבְצְעוּנִי לִשְׁנַיִם, בּוּשָׁה אֲדֻמָּה מִמֶּנִּי תִּטֹּף, בּוּשָׁה אֲדֻמָּה בְּחוּצוֹת הָעִי
bottom of page
תגובות