top of page

שני שירים מאת אורי פרסטר

ספוגה ועיוורת

תָּמָר נוֹגַעַת, נְמַסָּה בֵּין יָדַיִךְ,

אֶל שְׂפָתַיִךְ נִצְמֶדֶת, שֶׁתִּקְּחִי לְגִימָה.

חוֹשֶׂפֶת צַוָּאר, מַסְתִּירָה אֶת שָׁדֶיהָ.

בְּגוּפֵךְ הִיא נִסְפֶּגֶת. אַתְּ נִצְלֵית בְּחֻמָּהּ.


תָּמָר דּוֹלֶפֶת. אַתְּ מְסָרֶבֶת לִטְעםֹ.

עַל חֻלְצָתֵךְ מַחְלִיקָה, עוֹד כַּפְתּוֹר מִשְׁתַּחְרֵר.

שְׂפָתַיִךְ עִקּשׁוֹת. אַתְּ מֻכַּת צִמָּאוֹן.

עוֹרָהּ מְטַפְטֵף וְראֹשֵׁךְ מִסְתַּחְרֵר.


תָּמָר כְּבָר נָמַסָּה. הִיא שְׁלוּלִית מְטַפְטֶפֶת.

אַתְּ אוֹמֶרֶת לָהּ לֹא, אַךְ הַשָּׂפָה נִפְעֶרֶת.

עֲטוּפָה בִּבְגָדִים, אַךְ רְאִי, אַתְּ מוּצֶפֶת.


אַתְּ סְפוּגָה בְּתָמָר, אַתְּ סְפוּגָה וְעִוֶּרֶת.

הַנּוֹזְלִים שֶׁל תָּמָר חוֹדְרִים אֶל כָּל בַּד.

אַתְּ שְׁטוּפָה בְּתָמָר וּרְצוֹנֵךְ נֶאֱבָד.



המגע המותר

בְּגוּפְךָ מְחַפֶּשֶׂת קְלִפּוֹת שֶׁל תָּמָר.

עַל הָעוֹר שֶׁל יָדֶיךָ, בִּסְבַךְ הַשֵּׂעָר.

מְחַפֶּשֶׂת אֶת שְׁחוֹר הַגַּלְעִין שֶׁנִּשְׁאַר,

בַּמְּלִיחוּת שֶׁל עוֹרְךָ אֶת זִכְרוֹ שֶׁל הַמַּר.


בִּגְרוֹנְךָ מְאַתֶּרֶת גַּלְעִין שֶׁנִּשְׁמַט,

וּגְבִישִׁים שֶׁל סֻכָּר שֶׁדָּבְקוּ בִּלְשׁוֹנִי.

בְּפִיךָ רְסִיס שֶׁל מָתוֹק, שֶׁל כִּמְעַט,

בְּאוֹתָהּ חֲמִיצוּת שֶׁל אַתָּה וַאֲנִי.


בְּרַכּוּת חִבּוּקְךָ יֵשׁ דְּקִירָה שֶׁל תָּמָר.

גַּם בְּלַהַט הַגּוּף הִיא קְפוּאָה וְרוֹעֶדֶת.

בַּמְּלִיחוּת שֶׁל הָרֹק הַמָּתוֹק עוֹד נִשְׁמָר.

כְּשֶׁאֲנַחְנוּ שׁוֹכְבִים, בְּתוֹכִי נֶעֱמֶדֶת.


בַּתְּנוּעָה שֶׁל גּוּפְךָ מִתְכַּוֶּצֶת תָּמָר,

וּבִפְקַעַת שְׁרִירֶיךָ תָּמָר מִתְפַּתֶּלֶת.

קוֹלָהּ יְהַדְהֵד בְּכָל מָה שֶׁתֹּאמַר.


בַּשָּׁחֹר שֶׁל עֵינֶיךָ בּוֹהֶקֶת בִּתְכֵלֶת.

הִיא בֵּינֵינוּ עַכְשָׁו, הִיא בְּתוֹךְ הַשְּׂמִיכָה -

מְלַטֶּפֶת אוֹתִי וְחוֹנֶקֶת אוֹתְךָ.



* אורי פרסטר,ילדת 1994, פסיכולוגית קלינית בהתמחות. שיריה התפרסמו בבמות שונות, ספרה "מה שביקשת בשינה" עתיד לצאת בשנה הקרובה.


Comments


bottom of page