חלקיקים / הדס גלעד

הַשַּׂקִּיק בָּרוּר וּמוּאָר בַּאֲפֵלַת הָרֶחֶם. כֶּתֶם שֶׁלֶג

מִתְהַוֶּה רַךְ וְעִקֵּשׁ, רֶגַע לִפְנֵי שֶׁתִּתְעוֹרֵר בּוֹ פְּעִימָה.

מָה מַרְגִּישׁ שַׂקִּיק שֶׁמַּתְחִיל פִּתְאוֹם לִפְעֹם?

אַל תִּקָּשְׁרִי לְרִגְשׁוֹתָיו שֶׁל שַׂקִּיק

הוּא עֲדַיִן חֲסַר חִישָׁה. תָּא קָטָן

עֵדוּת לְמִפְגַּשׁ זֶרַע וּבֵיצִית. זֶה

עַד כְּדֵי כָּךְ פָּשׁוּט. לֹא נָגוּעַ

בְּתַרְבּוּת, בְּשִׁקּוּל דַּעַת, בְּחִשּׁוּבִים כַּלְכָּלִיִּים,

בְּמָה נַסְפִּיק אוֹ לֹא נַסְפִּיק הַיּוֹם.

מִבְּחִינָה אֶתִית זוֹ לֹא בְּעָיָה, אַתָּה אוֹמֵר

הַחֻלְדָּה שֶׁהָרַגְתִּי הַבֹּקֶר - זוֹ בְּעָיָה אֶתִית

חֲמוּרָה יוֹתֵר. סְלִיחָה עַל הַהַשְׁוָאָה.

לַחֻלְדָּה יֵשׁ הֶכֵּרוּת עִם הָעוֹלָם, חוּשִׁים, חַיִּים

לְזֶה 

עוֹד לֹא.

מִבְּחִינָה רוּחָנִית, אֲנִי אוֹמֶרֶת. מִבְּחִינָה רוּחָנִית

אֶתִי זֶה רוּחָנִי, אַתָּה אוֹמֵר. רוּחָנִי זֶה אֶתִי.

מִבְּחִינַת לִהְיוֹת עִם מָה שֶׁקַּיָּם, אֲנִי אוֹמֶרֶת

לֹא לִגְדֹּעַ אֶת הַהִוָּצְרוּת

כָּל יוֹם אֲנַחְנוּ גּוֹדְעִים אֶפְשָׁרֻיּוֹת, אַתָּה אוֹמֵר

כָּל הַחַיִּים הֵם הָאֶפְשָׁרֻיּוֹת שֶׁקּוֹרוֹת, וּמָה שֶׁגָּדַעְנוּ

כְּדֵי שֶׁזֶּה יִתְקַיֵּם. 

אֵין לִי כּוֹחַ לַעֲבֹר אֶת זֶה שׁוּב, זֶה בָּרוּר לְמַדַּי.

אֵין לִי כּוֹחַ לְהִכָּנֵס לַלוּנָה פַּארְק הַנָּשִׁי הַזֶּה שׁוּב

בְּכַרְטִיס פָּתוּחַ, וְלַעֲבֹר סְחַרְחֵרָה בֵּין כָּל הַמִּתְקָנִים:

בְּחִילוֹת, עֲצָמוֹת נוֹדְדוֹת, קַרְסֻלַּיִם תְּפוּחִים, קְרִיסָה וּקְרִיעָה

גֵּאוּת וָשֵׁפֶל תְּכוּפִים, עֲיֵפוּת תְּהוֹמִית, זִנּוּקֵי לֵב וּצְנִיחוֹת חֲרָדָה.

אֵין לִי כּוֹחַ, אָז לָמָּה אֲנִי מוּכָנָה?

זוֹ הַנֶּאֱמָנוּת הַבִּיוֹלוֹגִית שֶׁמְּדַבֶּרֶת מִתּוֹכִי עַכְשָׁו.

הַגּוּף מִתְגַּיֵּס לָזֶה. הָרֶחֶם רוֹצָה לִפְרֹחַ, גַּם כְּשֶׁאֵינִי רוֹצָה.

אֵינִי רוֹצָה?

לְהָצִיץ מִבַּעַד לְחֹר הַמַּנְעוּל וְלִרְאוֹת אֶת כָּל צוּרוֹת הַהִתְרַבּוּת שֶׁלָּנוּ.

הוֹ קָלֵידוֹסְקוֹפּ מְפֹאָר שֶׁל הִתְהַוּוּת אַתָּה וַאֲנִי וְשֵׁבֶט יְלָדֵינוּ הָאֶפְשָׁרִיִּים

הַלָּבִיא וְהַסּוּסָה, הָאַיָּלוֹת וְהַצְּבָאִים, עֵדֶר אֱנוֹשִׁי שֶׁמּוֹזֵג אֶת עֵינֶיךָ וְעֵינַי

זְרוֹעוֹתֶיךָ וְעַצְמוֹת לְחָיַי, קְלַסְתֵּרִים מִתְחַלְּפִים וְגוּפִים יָפִים יֶלֶד יַלְדָּה

נַעַר נַעֲרָה אִישׁ אִשָּׁה ג'וּנְגֶּל שֶׁל חִבּוּרִים הוֹ הַבִּיוֹלוֹגְיָה שֶׁלִּי רוֹצָה לִרְאוֹת אֶת זֶה

חַי וְקַיָּם

אֲבָל בַּבֹּקֶר מַכַּת הָאוֹר שֶׁל הַיּוֹמְיוֹם

לְסַדֵּר אַחֲרֵי, לְאַרְגֵּן וּלְמַהֵר, כָּל הַמִּדַי כָּל הַבְּבַת אַחַת.

אֲנִי הוֹלֶכֶת עַל בְּהוֹנוֹת

מְרִיחָה אֶת שֹׁבֶל הַהִרְהוּרִים

לְהִסְתַּפֵּק בְּמָה שֶׁיֵּשׁ. לֹא לְהַגְזִים.

לִחְיוֹת בְּמִדּוֹתַיִךְ

הַגּוּף יְשַׁתֵּף פְּעֻלָּה 

וְיִפְלֹט מֵעַצְמוֹ אֶת אִי הָרָצוֹן?

הוּא לֹא מֵבִין מֶה עָלָיו לַעֲשׂוֹת וַאֲנִי נֶעֱלֶבֶת.

זוֹ תִּהְיֶה אַהֲבָה שֶׁלֹּא יָדַעְתִּי -

פִּתּוּיָהּ הָעִוֵּר לוֹחֵשׁ לִי 

אֵיךְ זֶה יִתְרַחֵשׁ שׁוּב וְעִם מִי

הַפִּתּוּי לְהַחְלִיק אֶל תּוֹכָהּ וּלְהֵעָלֵם בָּהּ

לְהַחְלִיק וּלְהִתְגַּלּוֹת מֵחָדָשׁ –

הַאִם נִרְאֵיתִי לָךְ פְּנוּיָה בְּטָעוּת?

שָׁמַעְתְּ קוֹלוֹת צְחוֹק וְרָצִית לְהִצְטָרֵף?

אוּלַי לֹא מְשַׁנֶּה לָךְ כָּל כָּךְ אֵיפֹה אַתְּ צָפָה

וְכָל הָעִנְיָנִים הָאַרְצִיִּים הָאֵלֶּה מִמֵּךְ וָהָלְאָה

יוֹשֶׁבֶת בִּתְכֵלֶת בֵּינַיִם, שָׁטָה בְּהִלָּה

אַתְּ מְחַכָּה לֶחָלָל פָּנוּי, גּוּף שֶׁיִּתֵּן לָךְ גּוּף.

זֶה לֹא יִכְאַב. אַתְּ עוֹד לֹא פִיזִית.

יֵשׁ לָךְ בֶּטַח תָּכְנִיּוֹת אֲחֵרוֹת.

מָה זֶה לִרְאוֹת נְכוֹנָה?

לְהָנִיחַ לְאַגָּדַת הַנְשָׁמָה. הַטֶּבַע בַּזְבְּזָן

יֵשׁ לוֹ מַסְפִּיק.

אִי הַצֶּדֶק מוּל חַבְרוֹתַי שֶׁמִּתְאַמְּצוֹת כָּל כָּךְ לַהֲרוֹת.

הָעֶצֶב עַל מָה שֶׁאִי אֶפְשָׁר יִהְיֶה לִמְדֹּד אֶת הֶפְסֵדוֹ.

הַשִּׂמְחָה עַל מָה שֶׁיֵּשׁ, לַחְזֹר וּלְאַמֵּץ לֶחָזֶה.

זֶה הַיּוֹם הָאַחֲרוֹן שֶׁלָּנוּ יַחַד.

(אַל תְּדַבְּרִי בִּלְשׁוֹן רַבִּים, זֶה יַעֲשֶׂה לָךְ רַע)

מָה אַתְּ עוֹשָׂה?

שׁוּם דָּבָר מְיֻחָד.

נָעָה עִם הַמִּסְתּוֹרִין שֶׁלִּי.

הַפְּעֻלָּה תִּתְבַּצֵּעַ בְּשֵׁשׁ וָחֵצִי בַּבֹּקֶר.

אֲנִי מְקַוָּה שֶׁאַתָּה עֵרָנִי בְּכָזוֹ שָׁעָה, אָמַרְתִּי לָרוֹפֵא בַּטֶּלֶפוֹן.

אֲנִי לֹא מְסַפֶּרֶת לְאִמָּא שֶׁלִּי

חוֹסֶכֶת מִמֶּנָּה צַעַר

חוֹסֶכֶת מִכְפֶּלֶת לְצַעֲרִי.

סֵדֶר עֲדִיפֻיּוֹת:

מִי שֶׁקַּיָּם קֹדֶם לְמִי שֶׁעוֹד לֹא קַיָּם.

אֲנִי רוֹצָה שֶׁתְּנַשֵּׁק לִי אֶת הַבֶּטֶן. שֶׁתִּתְחַבֵּר

רֶגַע לִפְנֵי הַנִּתּוּק.

יָכֹלְנוּ לִהְיוֹת מְאֻשָּׁרִים.

אוּלַי עוֹד מְעַט נַחְזֹר לֶאֱהֹב.

לְהִפָּרֵד מֵהַיִתָּכֵן

לְהִתְיַדֵּד עִם הַשְּׁלִילָה

עִם כָּל הַדְּרָכִים שֶׁנִּפְרָשׂוֹת מִמֶּנָּה.

שֶׁנֶּחְסָמוֹת מִמֶּנָּה.

11.1. תַּאֲרִיךְ הַלֵּדָה הַמְּשֹׁעָר.

אֶזְכֹּר גַּם אֶת יוֹם הַהֻלֶּדֶת הַזֶּה.

בֵּינְתַיִם צִפּוֹרִים מְנַקְּרוֹת מֵהַלֶּחֶם

וְהַלִּימוֹן, קְצָת אַחֲרֵי הַחֲמִיצוּת, מִתְגַּלֶּה כְּמָתוֹק.

שבת / הדס גלעד 

בַּאֲרוּחַת שַׁבָּת מִשְׁפַּחְתִּית

אִי אֶפְשָׁר לִרְאוֹת עָלֵינוּ

סִימָנִים מְיֻחָדִים שֶׁל קִרְבָה.

אִי אֶפְשָׁר לָדַעַת מָה מְפַכֶּה 

מִתַּחַת לַשְּׁכָבוֹת הָעֲיֵפוֹת 

מֵעֵבֶר לַדִּבּוּר הַתַּכְלִיתִי.

אִי אֶפְשָׁר לְנַחֵשׁ

שֶׁבְּרֶגַע שֶׁמְּנִיחִים לָנוּ

לִהְיוֹת שְׁנַיִם בִּזְמַן נְטוּל מְהִירוּת

בְּשֶׁקֶט חַף מִדְּרִישׁוֹת

אֲנַחְנוּ מִתְפַּתְּלִים זֶה אֶל זוֹ

כִּשְׁנֵי נְחָשִׁים שְׁרִירִיִּים.

זֶה לֹא שֶׁאֲנַחְנוּ מְנַסִּים לְהַסְתִּיר

זֶה הַחוֹל שֶׁבָּא מֵהַיָּם

וּמְכַסֶּה עַל פְּנֵי הַדְּבָרִים.

אֲנַחְנוּ מִתְגַּלִּים 

זֶה לַזּוֹ

לִפְעָמִים

בַּסָּלוֹן

בְּשָׁעָה מְדוּדָה. לְאוֹר נֵר

בְּעֵירֹם נָכוֹן לִפְעֻלָּה.

עוֹמְדִים בְּמַגָּבוֹת רְטֻבּוֹת

עִם רֶגֶל אַחַת בְּהֵיכַל הַמִּזְרָן

נִדְלָקִים 

לְתַפְאוּרַת סְפָרִים צַעֲצוּעִים וְרָהִיטִים

פְּרָחִים כְּתֻמִּים נִפְתָּחִים בְּעָרְפְּךָ

נוֹצוֹת טַוָּס נִפְרָשׂוֹת בְּמִצְחִי

וּבְמַעֲלֶה עַמּוּדֵי הַשִּׁדְרָה שֶׁלָּנוּ

מְזַנֶּקֶת עֲדַת סַחְלָבִים כְּכַסְפִּית.

אֲפִלּוּ אֲנִי כִּמְעַט שׁוֹכַחַת מִכָּל זֶה

עַד שֶׁיָּדִי נוֹגַעַת בְּפֶרֶק כַּף יָדְךָ

מֵעַל מַפַּת הַשֻּׁלְחָן הַלְּבָנָה

קְרוֹבָה אֶל הַשַּׁרְווּל הַמְּקֻפָּל

חוֹלֶפֶת סָמוּךְ לִבְלִיטַת הָעֶצֶם

וְקוֹלִי מֵאֵט כְּשֶׁאֲנִי מְבַקֶּשֶׁת 

שֶׁתַּעֲבִיר לִי אֶת הַמֶּלַח.

בדרך הביתה / הדס גלעד

בַּנְּסִיעָה הַמְּפֻתֶּלֶת בִּשְׁעַת אָבִיב

בֵּין גְּבָעוֹת יְרֻקּוֹת בָּרַדְיוֹ מִתְנַגְּנִים 

שִׁירִים שֶׁשָּׁמַעְנוּ יוֹתֵר מִדַּי פְּעָמִים

כְּאִלּוּ אֵין חָדָשׁ 

וּמֵאֲחוֹרֵינוּ צוֹמְחִים יְלָדֵינוּ

שְׁנֵי מוֹפָעִים מַרְהִיבִים

וַאֲנַחְנוּ צוֹפִים בָּהֶם, וּבַנּוֹף -

כָּאן רָעִיתָ עֲדָרִים, אַתָּה מַצְבִּיעַ

וַאֲנִי מְדַמְיֶנֶת אוֹתְךָ נַעֲרִי וּפִרְאִי

רוֹכֵב עַל סוּס. אֵיפֹה הָיִיתִי אָז

כְּשֶׁאֵשׁ הִדַּפְּקָה עַל דְּפָנוֹת מִתְעַגְּלוֹת.

לֹא יִהְיֶה לָנוּ מָנוֹס, אֶלָּא לְהַמְשִׁיךְ וּלְהִתְרַחֵק

מֵאוֹתוֹ עִקּוּל, מִכָּל מִי שֶׁהָיִינוּ פַּעַם

גַּם מֵהָרֶגַע הַזֶּה -

יָדְךָ בַּחֻלְצָה הַקְּצָרָה עַל הַמִּשְׁעֶנֶת שֶׁבֵּין הַכִּסְּאוֹת

וְיָדִי בַּחֻלְצָה הַקְּצָרָה מִתְקָרֶבֶת אֵלֶיהָ

עֵירֹם מָלֵא בְּאוֹר צָהֳרַיִם זוֹהֵר.

הדס גלעד - משוררת, סופרת, עורכת שירה ומורה לכתיבה יוצרת. מלמדת בגראז', מכינה קדם אקדמית לאמנויות ובמסגרות פרטיות. בעלת תואר ראשון בספרות וכתיבה יוצרת באוניברסיטת ת"א ובוגרת תכנית המלגה לאמנים של מכללת עלמא לתרבות עברית ויהדות. ספריה: שיר עירום, תרגום למשוררת ללה (חדקרן 2012), כל אור בעצם (פרדס, 2013), ימי מעשה (לוקוס, 2019), מעל אופק השכמות (לוקוס 2021). זוכת פרס שרת התרבות לסופרים בראשית דרכם.