קריאות ההמון הכו בעור התוף שלנו במקצב של רוק אצטדיונים. רצינו להיטמע, מיתרי הקול שלנו רטטו במרווחים קבועים, אך בהחלפת מבטים חטופה התחוור כי שנינו שותפים להבנה שלא יהיה די בהעלמת האדונים הנוכחיים כדי לשחרר את המשועבדים משלשלאותיהם ולחלץ את עצמנו מן המערה האפלטונית. הרי, אנחנו ילדים טובים: שואפים ליצרנות. משלים את עצמנו תכופות באפשרות של אושר וצדק לכל. מזדיינים עם בן זוג אחד בכל פעם, גם כשהגוף והנפש רוצים יותר. האם נותר בנו חלק שאינו פועל מתוך ציות?
התזמורת הובילה אותנו במורד הכביש, ובמציאות מקבילה בה זוגתך לא הייתה מחכה לך לפני הירידה, הייתי אוחזת בידך וגוררת אותך אחריי עם המפל האנושי, להתרסק איתי על האספלט של איילון ולא לקום עד שנמחץ תחת פרסות הסוסים. ובכל זאת, היית שם איתה: מחויך, חובק אותה בין זרועותיך, כשאני דועכת לאיטי. שלושתנו חמקנו אל הרכב שלך על רקע קריאות "שישים וארבע מנדטים". אתם הרוב, ואתם לא רוצים צרות בגן העדן ההפכפך ממילא שלכם - ואני, כבר נכשלתי מזמן בלהביע מחאה אפקטיבית, כיוון שאני מכילה את כאבך ומתביישת להיות זאת שהופכת סדרי עולם. ולכן, המתנתי בדממה להתפלגות שתקרה מאליה עם היווצרות הסדקים בקואליציה. ארבעה פרשנים נאבקו זה בזה בראשי, אך הסכימו ביניהם שסבירות התרחיש האופטימי נמוכה עד אפסית.
השוטרים כבר היו דרוכים על גבי חיותיהם האציליות, שנגררו לקונפליקט הפנים-אנושי הזה בעל כורחן, עת שהיא הסכימה איתי על אי נחיצות הניצול הזה, כשעתיים לפני שאחד הרוכבים הצליף ממרומי סוסו באחת המפגינות. החברה שלך נראתה נחמדה סך הכל, שיערה צבוע, פניה צעירות ושלוות, התנהגותה קופצנית וילדותית לפרקים ואז ממהרת לחזור ולהתכנס. היא לא אני, ונראה שזה מה שאיפשר לשנינו לחבב אותה בניגוד לרצוננו.
אתה מיהרת להיכנס אל הרכב, אני זרקתי את עצמי במושב האחורי בידיעה שתמשיכו משם יחד אל ביתך. ידך נשלחה אל פניה ומשם אל ידה, קולה הנעים לחש לך דבר מה על משהו שנאמר בעיצומם של מאורעות ליל האתמול. בסוף אפריל היא תיפרד ממך שוב, הפעם לתמיד, ואז תחזור לגשש בחיקי אחר נחמה. לא תמצא את מבוקשך, או אותי; רק כובשת אחוזת זעם, שתרצה לקחת ממך הכל כדי שלא יהיה בך הכוח לשוב ולחרוג מתחומי שליטתה, לזיין אותה, לשאול אותה איך זה מרגיש ולומר לה לזכור את זה בפעם הבאה שהיא נתקפת בידי צבאות העצבות, ובלבד כדי להזכיר לה יום לאחר מכן את מקומה: מחוץ לחיבוקך. לפתע היא צחקקה וקראה בשמי. שאלה אם אני שונאת אותה. נאלמתי מתוך מבוכה לרגעים אחדים, בסופם אמרתי לה שזה לא אישי. היא גיחכה במרירות; השפלת את מבטך. היא סימנה לך להתחיל לנסוע לעבר ביתי, כנהג לעת צרה שנותרת, על אף המתיחות הארורה הזאת.
הנסיעה הקצרה עברה בדממה, אך כשהרכב נעצר וכבר עמדתי לנופף לכם לשלום, היא אמרה בקול מתיילד: "יש לי פיפי". רציתי להגיד לה שאין שום דבר חמוד בלדבר כמו ילדה בת שש, אבל במקום זה, פלטתי "את יכולה לעשות אצלי". היא זינקה מתוך הרכב והתקדמנו לעבר חדר המדרגות, שעה שהשקפת על שתינו בדממה. נאנחתי. "אתה יכול לבוא גם. פיצי התגעגעה אליך״.
שתיקה מביכה שררה בינינו עת שזוגתך עשתה את צרכיה. ישבנו זו לצד זה על הספה בסלון, פיצי התחככה בקרסוליך תוך גרגור קולני. פזלת לכיווני ומבטינו נפגשו בשנית. סירבת לחמוק הפעם, וכך גם אני, כמו בניסיון לבדוק מי מאיתנו יישבר ראשון. זה היית אתה. "אני מצטער" לחשת, "לא הייתי צריך להשלות אותך". היא הורידה את המים ופרצה בדילוגים מתא השירותים, ממהרת להתיישב על ברכייך ולהניס את פיצי. השתתקת. היא נישקה את לחייך ואז מיהרה לשאול אותי: "נכון שהוא חמוד?" "חלק מהזמן", עניתי מעל לראשך. "ונכון שאני חמודה?"
רצף השאלות המשונות עורר בי תמיהה. היא שלחה יד כדי לגעת בפניי; מיהרתי לאחוז במפרק כף ידה בכוח. היא מצידה, הגיבה בחיוך מתריס. "אני אוהבת את הוייבים שלך, בקטע דפוק" היא אמרה, "אני יודעת שהוא פגע בך, שעצם הנוכחות שלי מערערת אותך. בואי נלבן את זה." היא חילצה את ידה מאחיזתי ופשטה את חולצתה. היא השכיבה אותך על הספה בנשיקה חטופה, פושטת את חולצתך גם כן. אתה לא התנגדת, מסתכל עליי כל אותה העת. הבטתי בכם, קפואה מזעזוע. היא הסתובבה אליי. "עכשיו, איזה חלק שלו את מעדיפה? את העליון או התחתון?"
האדמתי מבושה. בסופו של דבר, היא בחרה בשבילי: מפשילה את מכנסייך ואת הבוקסר באחת, מסירה את תחתוניה מתחת לחצאיתה ומחליקה את איברך הזקור לתוכה. מיד החלה לרכב עליך, שדיה מקפצים אל מחוץ לחזייתה. היא סובבה את ראשה להביט בי. התחלתי לדמוע למולה, אך לאחר זמן מה, ניצבתי על ברכיי, הסרתי ממנה את החזייה וצבטתי את פטמותיה המזדקרות לקול אנקותיה. בו בזמן, שפתיי רפרפו על צווארה החיוור, עוברות ליניקה. כל אותה העת הסתכלתי עליך; על מבטך המגורה, המתחנן ללא מילים.
הסרתי את השמלה ואת התחתונים, נותרת בחזייה ובמגפיים, וניגשתי לחכך את רטיבותי בפניך, לשון צייתנית נשלחה אל בין שפתיי התחתונות, עת שהיא המשיכה לדהור על מפשעתך, מטלטלת את גופך קדימה ואחורה. התיישבתי על פיך, אצבעותיי פרעו את שיערך, בלי כל הרוך המאולץ הזה, רק כדי להשתמש בך עד תום. נעלתי את ירכיי על פניך, ורכבתי. אתה, ליקקת והמהמת עת שידה של חברתך נשלחו אל שדיי - מאולף להסתנכרן עם תנועותינו, כנוע.
רעדתי בפיך, זרע הפורענות דלף על ירכי חברתך ועל הספה. התנשפתי וירדתי ממך, היא נשכבה על חזך מיוזעת וצחקקה, מזמינה אותי להישכב לצידה במקום הנותר. אחרי זה שחררנו אותך וניגשנו למקלחת כדי לשטוף זו מזו כל זכר אליך, למען הסדר הטוב.
ר"ס אלה היא כותבת ילידת 1993. טקסטים פרי מקלדתה פורסמו במגוון כתבי עת ואנתולוגיות. עובדת בימים אלו על רומן ביכורים מסוגת המדע הבדיוני.
Comentarios