ביקשו ממני לנאום בהלוויה / תמר

אַבָּא שֶׁלִּי הָיָה רַךְ,

מָתוֹק מִשֶּׁמֶן הַמֹּר,

הוּא הָיָה מֵבִיא לִי מִינֵי נְרָדִים

מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה.

הוּא הִתְרָה בִּי לְסָרֵב לְךָ,

בְּאֶצְבָּעוֹת שֶׁל תַּחֲרָה,

הוּא לֹא יָדַע

שֶׁזּוֹ אֲנִי שֶׁהָיִיתִי בָּאָה אֵלֶיךָ, מְשֻׂפֶּמֶת,

כְּשֶׁחֲתוּלִים מִתְרַבִּים יִבְּבוּ

בְּטַבּוּרוֹ הַשָּׁחֹר שֶׁל הַלַּיְלָה.

לְךָ הָיָה אַבָּא בַּרְזֶל, כְּעֹגֶן נָעוּץ עַל סְנַפִּיר

אַתָּה הָיִיתָ בָּא אֶצְלִי כְּדַרְכָּהּ

וְהוּא הִכָּה אוֹתְךָ עַל חֵטְא.

כְּשֶׁמֵּרַרְתָּ בִּבְכִי עַל גַּבְּךָ הַבּוֹעֵר,

הִשַּׁקְתִּי שְׂפָתַיִם לְכָל הַמַּלְקוֹת.

מֵעַל לְשֻׁלְחָנוֹת יְמֵי שִׁשִּׁי

הָיִיתָ מִסְתַּכֵּל עָלַי נָבוּב.

לְאִישׁ אָסוּר הָיָה לָדַעַת, וְכָל הַמִּגְדָּנוֹת שָׁתְקוּ.

אָבִי הִרְעִים קוֹלוֹ

לִכְבוֹד הַמַּלְאָכִים,

הוּא לֹא יָדַע שֶׁהַשָּׂטָן שׁוֹכֵן אֶצְלוֹ בַּבַּיִת.

הַטַּוָּסִים הָיוּ קוֹרְאִים בַּחֲצֵרוֹת,

מִתְפַּשְּׂקִים כִּמְנִיפָה

בִּפְנֵי הָאֲפֹרוֹת.

אַתָּה הָיִיתָ מִתְקַפֵּל,כְּדֵי שֶׁלֹּא אֶרְאֶה,

וְאַחַר

מִזְדַּקֵּףבְּחִיּוּךְ מְבֻיָּשׁ וּמַתְרֶה.

לֹא הָיְתָה שָׁם אַהֲבָה, אוֹ רָצוֹן לְהָקִים זֶרַע.

זוֹ הָיְתָה בְּדִיקָה טֶכְנִית, כִּמְעַט פְּשׁוּטָה:

מָה שֶׁיֵּשׁ לִי, וּמָה יֵשׁ לְךָ.

וְכַמָּה רָעַדְתָּ כְּשֶׁזֶּה נִכְנַס.

בְּשָׁעָה שֶׁהֶעֱמַקְתָּ בְּמִסְדְּרוֹנוֹתַי

אֲנִי צָעַקְתִּי אֲנוּשׁוֹת

וְהוּא שָׁמַע.

אַבָּא שֶׁלִּי           כָּפַת אֶת יָדֶיךָ

בְּחֶבְלֵי שְׂעָרִי הַגָּזוּז.

אַבָּא שֶׁלְּךָ           גִּלְגֵּל אוֹתְךָ

בְּתוֹךְ שָׁטִיחַ אַפְגָּנִי.

אַבָּא              שֶׁלִּי

אַבָּא       שֶׁלְּךָ

יָרַד בַּלַּיְלָה אֶל הַדְּיוּנוֹת

וְעָלָה עָלֶיךָ עִם טֶנְדֶּר

לְקוֹל זַעֲקוֹתַי.

*הערת המחברת: אין לי אח.