top of page

* / איה אילה


אַתְּ לא יודעת מה לבקש (לא, זו לא כוס מים. את לא רוצָה לָשֶׁבֶת)

בכניסה דלת הבית לא נסגרת זוגות זוגות נעליים צבאיות עוברות מבחוץ לבפנים אף לא אחד מזוגות העיניים מישיר אלייך מבט מרכין שפה להפטיר הבל פה חם לומר אַתְּ

אַתְּ לא רְעבה והעיניים שֶׁלָּךְ מתאבדות על הלחיים לא משנה כמה מַים אַתְּ מַשִּׁילָה אַתְּ לא מתמעטת להפך אַתְּ גדלה דרך כל הפתחים איברים שלך מציצים אַתְּ לובשת אֶת הבית כמו שמלה קטנה מִמִּדּוֹתַיִךְ, שֶׁגּוּפֵךְ גָּדוֹל ממידותיו בְּיָמִים רגילים אפשר לראות מן המרפסת אֶת בית העלמין, אֶת הדגל בחצי התורן, אֶת הברושים, שורשיהם משְׂתרגים עמוק, לעצמות, לַחֹל

שהיה גופו היפה בכל הגופים שֶׁאַתְּ

מנשקת אַתְּ מבקשת אֶת טעם בשָׂרו הצעיר וכל הגופים נסוגים וכל הגברים שאהבת בוגדים בָּךְ עם מוות גְּברת חיים הרי הדם הזה שֶׁאַתְּ משאירה בתחתונים בכל אזכרה, בכל יום זיכרון ממלכתי מחזור הגוף אוחז בעקב מחזור הימים אַתְּ לא רוצה כלום, תודה, לא, אַתְּ לא צמאה

אַתְּ מבינה, איך יוכלו לעזור לָךְ אם אַתְּ לא ברורה כְּשֶׁאַתְּ מדברת מה אַתְּ צריכה אַתְּ לא רוצה לגרות אי נוחות להפך, אם רק היית יכולה היית פורשֶׂת מנוחה נכונה אם רק היה לָךְ צל של מושג איך נראית נכונה הָיִית משתדלת יותר מול מַּרְאָה, אבל אַתְּ לא משכנעת אולי פרוסה של עוגה? תודה, באמת תודה.




איה אליה, 39, משוררת, עורכת, "דפיקה בדלת" שביימה יחד עם אוהד מילשטיין, שודר ב'כאן' וזכה בפרס הראשון של פסטיבל JFBB.


תגובות


bottom of page